פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שג א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | חוטי צמר ופשתן שבראש[עריכה]
המשנה אומרת (נז.) שאסור לאשה לצאת בשבת בחוטי צמר ופשתן וברצועות שבראשה, מפני שיש חשש שתזדמן לה טבילה של מצווה ותצטרך להורידם ותבוא לטלטלם ארבע אמות ברשות הרבים (על פי ביאור הגמרא).
☜ כך פוסק שו"ע.
חכמים לא חילקו באיסור, וגם לזקינה ובתולה אסור לצאת (למרות שאין להם טבילת מצווה) (אחרונים).
כל החשש הוא רק בדברים קטנים שגם בחול דרך האישה לקחתם ביד. אבל דברים שהם עיקרי הלבוש, אין חשש שאשה תלך בלעדם וודאי שלאחר הטבילה תלבשם שוב (משנ"ב).
❖ רצועות קלועות בשיער[עריכה]
◄ רש"י: אסור לצאת אפילו אם הרצועות קלועות בראשה (שמא בטבילת מצווה תסתור על ידי גוי).
◄ רבינו תם: מותר לצאת ברצועות קלועות (שהרי אסור לסתור קליעת שערה, כנפסק בסעיף כו).
☜ שו"ע: מותר לצאת ברצועות קלועות ויש מי שאוסר.
❖ רצועות ארוגות[עריכה]
הגמרא בהמשך מסתפקת האם מותר לצאת בחוטים הארוגים (כיוון שהם רכים והמים חודרים בהם). הגמרא מביאה שתי לישנות, לישנא אחת אומרת שכל חוט ארוג מותר, ובלישנא שניה רב הונא אומר שהוא ראה שאחיות שלו לא הקפידו על חוטי ארוגים. הגמרא אומרת שהנפק"מ בין הלישנות הם 'חוטי מיטנפן'. שללישנא הראשונה מותר וללישנא השניה אסור.
◄ רש"י: כוונת הגמרא לחוטים מטונפים שיש עליהם לכלוך. ללישנא הראשונה שלא חילקה מותר, וללישנא השניה אסור כיוון שהאשה מקפידה שלא לטבול בהם שהרי המים הופכים את הלכלוך לבוץ ובעליתה מהמים הלכלוך ירד עליה.
◄ רא"ש: הכוונה לחוטים של זהב שהאשה מקפידה עליהם שלא לטבול בהם כדי שלא יתקלקלו. ללישנא הראשונה מותר וללישנא השניה אסור.
⤶ נחלקו הראשונים לדינא:
◄ סמ"ג וטור: הלכה כלישנא השניה (הטור פסק לאסור גם כפירוש רש"י וגם כפירוש הרא"ש).
☜ כך פוסק רמ"א[1] (ואסר חוטים מטונפים או מוזהבים).
◄ רמב"ם: הלכה כלישנא הראשונה.
☜ כך פוסק שו"ע (והתיר בכל חוט ארוג) ופסק גם את תחילת דברי המשנה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ יש אומרים (רבותיו של רש"י) שמפני שהאישה מקפידה על הלכלוך שיש ברצועות הרי שהן חוצצות וחייבת מדינא להסירם בטבילה ואז טלטלם. אך מפשט דברי הרמ"א נראה שלא סבר כך (משנ"ב ושער הציון).