פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שה כ
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כ | חליבת פרה[עריכה]
◄ רא"ש, מרדכי והגהות מימוניות: מותר לומר לגוי לחלוב בהמה בשבת משום צער בעלי חיים.
◄ רב כהן צדק ומהר"ם (בשו"ת): מותר לומר לגוי: חלוב וקח את החלב לעצמך.
◄ רבינו יונה, מרדכי בשם הר"מ, הגהות מרדכי בשם תוספות וטור: צריך לקנות את החלב, ואפשר אף בפחות מדמיו.
☜ שו"ע: מותר לומר לגוי לחלוב בהמתו[1]*, ויש אומרים שצריך לקנותו מן הגוי בדמים מועטים, שלא יראה כאילו כחולב לצורך היהודי.
⤶ והעולם נוהגים כסברא הראשונה להתיר[2]*. וטוב שיחלוב הגוי לתוך אוכל דהוי שבות דשבות (מג"א).
הוא הדין שמותר לומר לגוי להמרות אווזים שהורגלו בכך ויש להם צער גדול כיוון שאינם יכולים לאכול בעצמם, ורק פעם אחת ביום מותר (תשובת רמ"א). ומשמע שם שאם אין גוי מותר לעשות על ידי ישראל, וטוב לעשות על ידי קטן כשאפשר (משנ"ב).
החולב לתוך כלי חייב ולתוך אוכל פטור (רמב"ם), והחלב אסור משום מוקצה שהרי הבהמה אינה ראויה לאכילה בשבת (מג"א).
'דמים מועטים' היינו אפילו תפוח אחד, ואפילו שאין בו שווה פרוטה (ביה"ל).
❖ שתיית החלב בשבת[עריכה]
כלבו וטור: החלב אסור בו ביום משום גזירת משקים שזבו.
☜ כך פוסק שו"ע.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ * נחלקו הראשונים האם חליבה אסורה מהתורה או מדרבנן. לרמב"ם ורוב הראשונים איסורה מהתורה, ולרשב"א ולעוד ראשונים איסורה מדרבנן. במשפטי עוזיאל (או"ח א, סימן י) כתב להוכיח מסעיף זה שהשו"ע פסק שחליבה מדרבנן, שאם לא כן, כיצד התיר לחלוב על גוי מפני צער הבהמה, והרי פסק שרק שבות דשבות הותרה במקום צער. אך בחזון עובדיה חלק עליו וכתב שהשו"ע התיר משום שצער בעלי חיים מדאורייתא והתירו משום כך שבות דאמירה לגוי. וכתב שכן העיקר להלכה. והסכימו עימו גם בישכיל עבדי (חלק ג או"ח, סימן י) ועוד. ואף הרב עוזיאל חזר בו וכתב שאסור מהתורה (סימן י, דף לא).
- ↑ * כאשר אין גוי, כתבו האחרונים לסמוך על דעת ר"ת שהתיר לחלוב לאיבוד. אף שלדעת ר"י יש בזה איסור דרבנן, התירו זאת משום צער הבהמה (חזו"א (נו, ד). שש"כ (כז, מט) חזו"ע (ד, עמוד קיג)). ויחלוב כדי המצטרך למניעת הצער בעלי חיים (שש"כ (שם הערה קסו)).