פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שז ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח | דבר שאפשר לעשותו[עריכה]
רב יהודה בשם שמואל אומר (קנ.) שמותר לאדם לומר לחברו 'לכרך פלוני אני הולך למחר'. הגמרא מקשה עליו מכך שאסור להחשיך על התחום בשביל [לשכור פועלים או] להביא פירות או תבן וקש, והרי אם היו מחיצות היה אפשר להביא. ומיישבת שמדובר על פירות מחוברים שאסור לקצוץ אותם, וכן על תבן מוקצה.
רי"ף, רא"ש ורמב"ם: רב יהודה מתיר לומר דבר שבאופן עקרוני היה אפשר לעשותו בשבת באופן מותר, כמו למשל ללכת לעיר רחוקה, שהרי אם היו בורגנין (כמין סוכות בשיעור שאפשר ללכת מזו לזו) היה אפשר ללכת לשם בשבת. ולעומת זאת אסור לומר דבר שאסור לעשותו בשבת אפילו מדרבנן בלבד, כמו טלטול מוקצה[1].
⤶ רא"ש וטור: הוא הדין לכל דבר שיש צד שאפשר לעשותו בהיתר בשבת, ורק שלא יזכיר עניין שכירות בלשונו.
☜ וכך פוסק שו"ע.
רמ"א: ולא יאמר 'דבר פלוני אעשה למחר'.
⤶ כלומר דבר שאסור לומר לחברו, אסור לדבר על זה אפילו בינו לבין עצמו כיוון שזה דיבור אסור (משנ"ב).
אסור לומר 'לכך פלוני אני רוכב למחר' כי דבר זה אין צד לעשותו בהיתר (משנ"ב).
סיפור דברים בעלמא:
◄ מג"א: אין איסור בסיפור בעלמא על דבר אסור שהאדם הולך לעשות, ומה שנאסר זה רק אם אומר לו 'בא עימי' שזה ממש תכנון. (ורק לרא"ש והרמ"א יש איסור גם בזה).
◄ שאר האחרונים: יש איסור גם בסיפור דברים בעלמא, ☜ וכך סובר ביה"ל.
דבר שאסור לעשותו היום, אסור לומר אפילו לגוי לעשותו בשבת עצמה, ואפילו בדיעבד אסור להנות מפירות שגוי הביא מחוץ לתחום (משנ"ב).
מותר לומר לחברו שיביא לו פירות, אפילו כשידוע שכוונתו לפירות המוקצים, כיוון שזה רק הרהור (תוספת שבת[2]).
❖ החשכה על סוף התחום (עיין גם סעיף ט)[עריכה]
המשנה אומרת (קנ. ע"פ הגמרא) שכל דבר שמותר לומר בשבת, מותר להחשיך עליו (כדי שיהיה ניתן לעשותו יותר מהר במוצאי שבת), אבל דבר שאסור לומר בשבת אסור להחשיך עליו.
ומותר להחשיך על פירות כדי לשומרם (כיוון שהיה אפשר גם בשבת אם היו בורגנין) ואם החשיך כדי לשמור פירות יכול להביא פירות בידו. (רש"י: כיוון שלא הייתה מחשבתו לכך מלכתחילה).
☜ כך פוסקים טור ושו"ע.
⤶ כלומר יכול להביא אפילו פירות מחוברים, כיוון שכוונתו העיקרית הייתה בשביל לשמור (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לדעת רבינו ירוחם (מובא בב"י) מותר רק דבר שבפועל היה מותר לעשותו. והקשה עליו הב"י, אם כן: מה החידוש שמותר לומר דבר שמותר לעשותו בשבת. (ויש עוד לשאול, כיצד רי"ו יבאר את קושיות הגמרא מפירות ותבן? הרי הגמרא יכלה לומר פשוט שאין מחיצות, שזה דבר הרבה יותר מסתבר!) וצ"ע.
- ↑
ויש בדבר חידוש שהיה מקום לומר שרק דבר שבאופן תיאורתי היה אפשר לעשותו בהיתר, מותר לדבר, אך דבר שאי אפשר לעשותו כלל באופן המותר, הרי זה דומה לאומר 'לכרך פלוני אני רוכב למחר', קמ"ל שעיקר הדבר הוא האם הוא הזכיר את האיסור במפורש או לא, וכוונתו שמאחורי הדברים אינה משנה. (ומה שהוצרכו הפוסקים להתיר מטעם שהיה יכול לעשות 'בורגנין' זה רק לתת טעם מדוע האמירה 'אני הולך למחר' איננה הזכרת האיסור במפורש).