פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שח א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | מוקצה מחמת חסרון כיס[עריכה]
המשנה (קכג:) אומרת שכל הכלים ניטלים בשבת חוץ מיתד של מחרישה ומסר הגדול. (וכותב רש"י שאלו כלים שאדם מקפיד עליהם ומייחד להם מקום, ואינם ראויים לשימוש אחר)[1].
הגמרא (קנז.) מכנה כלים אלה: 'מוקצה מחמת חסרון כיס', ואומרת שגם רבי שמעון מודה שאסור לטלטל מוקצה זה.
נחלקו האמוראים (קכב:) האם מותר לטלטל קורנס של בשמים על מנת לפתח בו אגוזים. (ופסקו הראשונים שקורנס של בשמים אסור משום שאדם מקפיד עליו שלא יתלכלך, אבל בקורנס של זהבים מותר).
◄ תוספות, רא"ש, רמב"ם ורי"ו: אסור לטלטל מוקצה מחמת חסרון כיס, אפילו לצורך גופו ומקומו[2].
◄ מרדכי: מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו.
☜ שו"ע: כל הכלים ניטלים בשבת חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס (כגון סכין שחיטה או מילה או סכין לתיקון הקולמוסים, ואיזמל של ספרים[3]) כיוון שאדם לא משתמש בהם שום שימוש אחר[4], ואסור גם לצורך גופו ומקומו. וקורנס של בשמים אסור ושל זהבים מותר.
רמ"א (על פי מהרי"ל): סכין יקרה התחובה בנדן עם שאר סכינים, עדיין אסור לטלטלה.
⤶ אבל יחד עם סכינים אחרים מותר לטלטלה, דהוי בסיס לדבר המותר והאסור, ומותר לנער את הסכין האסור מתוך הנדן (משנ"ב).
כל כלי שאדם נמנע מלהשתמש בו מחשש שיתקלקל דינו כחסרון כיס (כגון מסור או סכין רצענים וכן דף העומד לכתיבה[5]) (משנ"ב).
אם הבעלים אינו מקפיד ואחרים כן, הולכים אחריו (מג"א[6]).
❖ כלים המיועדים לסחורה[עריכה]
◄ רמב"ם: כלים המוקצים לסחורה אסור לטלטלם, כיוון שמקפיד עליהם.
◄ מגיד משנה: כלים העומדים לסחורה מותר לטלטלם, וקל וחומר מפירות העומדים לסחורה שמותר לאוכלם.
⤶ בית יוסף: נראה שהרמב"ם אסר רק כלים שמקפיד עליהם ועומדים לסחורה[7]*, אבל כלים שאינו מקפיד עליהם, הגם שהם מיועדים לסחורה מותר לטלטלם. (כיוון שמשמע בגמרא (יט:) שרבי שמעון מתיר לטלטל מחצלות העומדות לכיסוי סחורה).
☜ כך פוסקים רמ"א ומשנ"ב[8]*.
אם האדם אינו מקפיד, אפילו בעומדים לסחורה ונתנם לאוצר, אינם חסרון כיס (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הרא"ש כותב שכלים אלו מוקצים כיוון שהאדם לא עושה בהם שום שימוש אחר. הרמב"ם כותב שאלו כלים שהאדם מייחד להם מקום כיוון שהוא חושש שמא הם יפסדו (וגם מרש"י משמע כך).
- ↑ שהרי הגמרא אמרה שרבי שמעון מודה במוקצה זה. וכל ההיתר לטלטל לצורך גופו ומקומו הוא על פי רבי שמעון שסבר שכלי שמלאכתו לאיסור מותר בטלטול.
- ↑ דוגמאות אלו מובאות בגמרא על פי ביאור הראשונים שם (עיין תוספות שם).
- ↑ משמע שאם משתמש בהם שימוש המותר, אפילו כל שהוא, אינם נחשבים חסרון כיס. (כנראה משום שזה מראה שהוא לא מקפיד עליהם כל כך). לדוגמא: אם אדם ייקח מכשיר חשמלי ויניח אותו על גבי ערימת דפים כדי שלא יעופו ברוח, הרי שהוא לא מקפיד עליו כל כך ואינו מייחד לו מקום מסוים, ודינו ככלי שמלאכתו לאיסור. וצ"ב לדינא.
- ↑
ויש פוסקים שהקילו בזה בימינו שהנייר מצוי מאוד (עיין חזו"ע שבת ג, צז, ושבט הלוי (ט, עח) ועוד), אך יש שהחמירו בכך גם בימינו (אגרות משה או"ח, ד, עב, וחוט השני ג, מב, א).
- ↑
ונראה שמקורו בדברי הבית יוסף לגבי כלים העומדים לסחורה, שלמרות שהם עומדים לסחורה אם לא מקפיד עליהם מותר.
- ↑ בשש"כ (כ, הערה פג) כתב לחדש בשם הגרש"ז שאם החליט בתוך השבת לקחת כלי מחנותו לשימושו האישי ולא להחזירו שוב לחנות מותר ולא אומרים שמתוך שהוקצה בבין השמשות כך הוקצה לכל היום. וע"ש שהביא שהחזו"א אוסר בכל מקרה.
- ↑ * אוכלים תמיד מותרים בטלטול, אף אם עומדים לסחורה (שש"כ כ, כא).