פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שח ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו | שברי כלים[עריכה]
המשנה (קכד:) אומרת שכל הכלים שנשברו בשבת, מותר לטלטלם עם שבריהם, ובלבד שיעשו מלאכה כל שהיא. רבי יהודה סובר שצריך שיעשו מעין מלאכתם הראשונה. הגמרא אומרת שנחלקו רק בכלי שנשבר בשבת, שת"ק סובר שאין בזה נולד, ורבי יהודה סובר שאסור משום נולד. אבל אם נשבר מערב שבת לכו"ע מספיק אם עושה מלאכה כל שהיא.
רי"ף, רא"ש ורמב"ם: הלכה כת"ק, וגם אם הכלים נשברו בשבת מותר לטלטלם כל עוד ראויים לשימוש כל שהוא.
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ מג"א (על פי סימן תצה): חושש לנולד וסובר שאסור לטלטל כל עוד הכלי אינו משמש מעין מלאכתו הראשונה. ◄ אחרונים (ב"ח, ט"ז, אליה רבה ותוספת שבת): אין לחשוש לנולד. ואם גוי עשה כלי בשבת, ודאי שיש לאסור מצד נולד לדעה זו (ביה"ל).
כלי שמלאכתו לאיסור שנשבר, השבר שלו (כשהוא ראוי לשימוש כל שהוא) דינו ככלי עצמו, ומותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו (פרי מגדים).
❖ שברים העלולים להזיק[עריכה]
ארחות חיים, כלבו והגהות מרדכי: כלי הנשבר בשבת ושבריו עלולים להזיק, מותר לפנותו, כמו שמותר לפנות קוץ מכרמלית (כדאיתא בדף מב.).
☜ כך פוסק הרמ"א.
⤶ שברי כלי חרס אינם מזיקים כל כך ואסור לפנותם, ואין איסור לדרוך עליהם כיוון שהוא לא מתכוון. וניתן להזיז את החרסים על ידי רגלו כיוון שזה טלטול בגופו (משנ"ב).