פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שח כ
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כ | ייחוד חריות של דקל[עריכה]
הקדמה לסעיפים כ- כו[עריכה]
חכמים אסרו לטלטל דבר שאין עליו תורת כלי ואינו מאכל, וזהו מוקצה מחמת גופו. אמרו חכמים שאם אדם יחליט שיש לו שימוש באותו חפץ, הרי שנתן לו תורת כלי ומותר לטלטלו ככלי המותר בשימוש. החלטה זו צריכה להיות מערב שבת ולא בשבת עצמה.
סעיפים אלו עוסקים בדרך הייחוד של החפצים השונים.
בשלושה דרכים ניתן לייחד את החפץ לשימושו: א. בתיקונו של החפץ. ב. במחשבה. ג. בהשתמשות בחפץ (כגון: ישיבה על אבן). השתמשות הינה ייחוד גרוע, טובה ממנו מחשבה, וטוב משניהם תיקון ממשי של חפץ.
יש לחלק את סוגי החפצים לשלושה:
1. חפץ שרגילים להשתמש בו (כמו ענפי דקל) למטרה זו. מספיקה בו השתמשות או מחשבה כדי לעשותו חפץ, ואפילו לשבת אחת (סעיף כ).
2. חפץ שלא רגילים להשתמש בו לשימוש זה (אבן לישיבה). צריך מעשה (סעיף כא) או מחשבה לשימוש בחפץ לעולם (סעיף כב). ויש אומרים שייחוד לעולם אינו מועיל אלא צריך לעשות תיקון בגופו של החפץ (י"א בסעיף כב).
בעניין פסק השו"ע בזה עיין מה שכתבנו על דברי השו"ע בסעיף י (כיוון שלכאורה יש סתירה בפסקי השו"ע).
3. בחפץ שלא מוכחא מילתא שהאדם ייחדו לשימוש (סעיף כד). נחלקו הראשונים האם תועיל מחשבה בלבד או שמא צריך להשתמש בחפץ ממש כדי להראות את ייחוד החפץ (למרות שבדרך כלל מחשבה הינה ייחוד גרועה, נראה שכאן יש צד שמחשבה עדיפה. עיין לקמן).
ייחוד במחשבה מועיל גם במוקצה מחמת חסרון כיס (סעיף כו).
הכלל העולה: ככל שהשימוש באותו חפץ קשור למהותו של החפץ (שרגילים להשתמש בו לאותו עניין), הייחוד בו יכול להעשות בקלות יותר (שמספיקה מחשבה ולא צריך מעשה). (על פי הראשונים בסעיף כא).
נחלקו התנאים בברייתא (נ.) איזה מעשה צריך לעשות כדי לייחד חריות של דקל המיועדות להבערה, לשימוש בשבת. לת"ק צריך לקשור אותם (מעשה ממש) וכך פוסק רב. לרשב"ג מספיק שיחשוב עליהם וכך פוסקים רבה בר בר חנה ושמואל. ולתנא נוסף (בברייתא אחרת) מותר אפילו מעשה סתמי כמו ישיבה וכך פוסק רב אסי.
◄ ר"ת: הלכה כרב שצריך לקשור.
◄ רבינו שמשון הזקן, רב האי גאון, רי"ף , רא"ש, רמב"ם, רבינו יונה וטור: הלכה כרב אסי, שישיבה מועילה וכל שכן מחשבה.
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ רמב"ן: הלכה כרב אסי, ורק ישיבה מועילה.
מדברי שו"ע (שמדבר על חריות שקצצן לשריפה) משמע שסתם עצים מותרים בטלטול[1], אך בזמננו סתם עצים מיועדים להסקה ואסורים (משנ"ב).
מחשבה או ישיבה מועילים, אלא שאם מדובר בדבר מחובר לקרקע לא מועילה בו רק מחשבה או ישיבה אלא צריך גם לקושרו. (והיינו אם מדובר במחובר בפחות מגובה שלושה טפחים). וכן דבר שיש בו חשש של קטימה ותיקון לא מועילה רק מחשבה (משנ"ב).
כל הדיון הוא רק לטלטל, אבל הישיבה על המוקצה מותרת בכל גוונא (משנ"ב). ואם מזיזם על ידי ישיבתו, המג"א והגר"ז מתירים כי זה טלטול מהצד, והמשנ"ב מביא מהמאירי שהתיר אלא שכתב שראוי לפרוש מזה כשאפשר.
❖ למתי צריך להיות הייחוד
☜ רא"ש ושו"ע: הייחוד יכול להיות גם עבור יום חול.
⤶ אליה רבה (על פי כמה ראשונים): הייחוד צריך להיות דווקא לשבת.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
וקצת קשה, גם אם אינם מיועדים להסקה, מדוע שלא יהיה דינם כחול ועפר.