פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיב א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | מספר האבנים שיכול להכניס[עריכה]
הברייתא (פא.) אומרת שמותר להכניס לבית הכסא שלוש אבנים מקורזלות[1] (היינו בתוך ד' אמות, שאין בהם איסור טלטול).
לדעת רבי מאיר האבנים יכולות להיות בגודל אגוז ולרבי יהודה שיעור ביצה. ומסיימת הברייתא שנמנו וגמרו שאפשר להכניס מלוא ידו (אפילו ארבע וחמש).
רבי ינאי אומר שבבית כסא קבוע יכול מלוא ידו (שאם ישארו ישתמש בהם בפעם אחרת) ובבית כסא שאינו קבוע כהכרע מדוכה קטנה של בשמים (לרש"י: כאגוז. לשא"ר: כשיעור רגל המדוכה). ורב ששת מתיר לטלטל אבן אם יש עליה עד (סימן) שהיא משמשת לקינוח.
◄ רש"י: רב ששת בא להתיר לטלטל את המדוכה לקינוח אם יש עליה סימן שמשמשת לכך.
◄ רי"ף, רמב"ם, ר"ת ר"ן וטור: רב ששת בא להתיר לטלטל אפילו אבן גדולה או הרבה אבנים אם יש עליהם עד.
◄ טור: בבית כסא קבוע יכול להכניס מלוא ידו, ובאינו קבוע יכול להכניס כשיעור ראש בוכנה קטנה. אם יש סימן שקנחו בהם יכול להכניס אפילו אבנים גדולות.
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ רמב"ם: מותר להכניס שלוש אבנים מקורזלות כשאין עליהם עד, שזה כמלוא ידו (והשמיט את החילוק בין קבוע לאינו קבוע), ואם יש סימן יכול להכניס אפילו אבנים גדולות.
מלשון השו"ע משמע שצריך שיהיה היכר על האבנים שקינח בהם כבר, ואם אין היכר אסור אפילו אם יודע שקינח בהם כבר. ויש מקילים כיוון שיודע נחשב כהיכר (משנ"ב).
אם ייחד את האבנים מותר להכניס כמה שרוצה אפילו אם לא קינח בהם מעולם. וכן הדין בנייר חלק שנחשב למוקצה, ואסור לקרוע את הנייר בשבת (משנ"ב).
❖ להעלות אבנים לגג[עריכה]
רבה בר רב שילא שאל את רב חסדא (פא:) האם מותר להעלות את האבנים אחריו כשמתפנה על הגג, ועונה לו רב חסדא שמותר כי גדול כבוד הבריות.
◄ רש"י: היה מקום לאסור טלטול לגג מחשש לטרחא יתירה, קמ"ל שלא חוששים.
☜ שו"ע: מותר להעלות אחריו לגג ולא חוששים לטרחא יתירה[2].
◄ תוספות ור"ן: היה מקום לאסור כיוון שידע שהוא עשוי להתפנות על הגג, והיה לו להביא מערב שבת (ואין זה כמו המתפנה בשדה שלא יכול להביא מבעוד יום אבנים), קמ"ל שעם זאת מותר.
❖ איפה מותר לטלטל את האבנים[עריכה]
◄ רש"י ורבינו ירוחם: התירו חכמים לטלטל את האבנים לצורך השימוש בהם, רק בתוך החצר.
◄ תוספות והגהות מרדכי: אפילו להעביר מרשות היחיד לכרמלית מותר, דהוי איסור דרבנן[3].
☜ רמ"א: יש אומרים דווקא בחצר ויש אומרים אפילו בכרמלית.
⤶ והעיקר כדעה המתירה (אליה רבה[4]). אבל ברה"ר שלנו אין להקל (משנ"ב).
❖ בתי כסא שקבועים בבית[עריכה]
◄ תוספות (בתחילת דבריו), הגהות מימוניות: בבתי כסא שבבית אסור לטלטל אבנים אם לא זימן מראש, כיוון שלמסקנת הגמרא אסור לטלטל אבנים במקום בו אדם קובע מראש את בית הכסא שלו.
◄ תוספות (בסוף דבריו), הגהות אשר"י: מותר אם מדובר על בית כסא שיש בו הרבה אנשים ולא יכול להזמין מראש אבנים (או כי זו טרחה יתירה או כי לפעמים יש בו אדם ויצטרך ללכת למקום אחר).
☜ מג"א: בבית כסא שסמוך לביתו ואין שם עוד אנשים אסור להכניס, שהיה לו להכין מראש.
◄ לבוש: גם אם סמוך לביתו ואין שם עוד אנשים מותר להכניס, כי אדם לא נותן על ליבו לייחד אבנים לכך.
☜ כך פוסק אליה רבה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הראשונים נחלקו האם הכוונה לאבנים חדות (רש"י) או חלקות (תוספות) והמשותף הוא שהן צריכות להיות ראויות לקינוח (ר"ן ע"פ הבית יוסף).
- ↑ וכתב הגר"א שהשו"ע העתיק דברי רש"י כיוון שהוא סובר שאין הבדל אם מדובר על בית כסא קבוע או לא. וכתב בביה"ל שעם זאת אפשר שהגר"א יודה שכאשר מדובר על בית כסא קבוע שאחרים לא יכולים להכנס אליו, שיהיה אסור, וכמו שפסק המג"א לקמן בעניין בית כסא קבוע שלא נכנסים בו אחרים. (וכן נראה מדברי רש"י שסבר כדעה זו).
- ↑ ואפילו שיש בזה שני איסורי דרבנן (מוקצה והוצאה), מותר משום כבוד הבריות (ביה"ל).
- ↑ ועוד כתב שאין להקל בזה אם יש לו בית כסא ליד ביתו שרק הוא משתמש בו (שער הציון).