פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיד א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | בניין וסתירה בכלים[עריכה]
הגמרא אומרת (שבת קכב:, עירובין לה.) שאין בניין וסתירה בכלים.
א. הגמרא בעירובין (לה.) מקשה כיצד עירוב המונח בתוך ארון מועיל, הרי אי אפשר לקחת את העירוב מתוך הארון. ומיישבת שמדובר בארון של לבנים וכדעת ר"מ שהתיר לפרק לבנים שאינם מחוברות בטיט.
ב. הגמרא בשבת (קב:) אומרת שהתוקע מסמר בראש המעדר, לדעת רב חייב משום בונה ולדעת שמואל חייב משום מכה בפטיש.
ג. הברייתא בביצה (לג:) מתירה לשבור חבית כדי להוציא ממנה גורגורות, ומעמידה הגמרא לדעת רבי אליעזר שמדובר בחבית רעועה.
◄ רש"י: כוונת הגמרות שאין בניה וסתירה בכלים בשום אופן[1].
◄ רא"ש ותוספות: משמע מהגמרות שבבנייה גמורה של כלי יש איסור בונה בכלים[2].
⤶ הראשונים נחלקו לדינא:
◄ ירושלמי, רש"י[3], רבינו ירוחם, אור זרוע, רי”ף ורמב”ם (לרוב האחרונים[4]): כלל זה נכון באופן תמידי בלי יוצא מהכלל.
☜ כך פוסק גר"א.
◄ תוספות (דף עד:), רשב"א, רמב"ן, ר"ן והרב המגיד: ביצירה חדשה של כלי יש חיוב בונה. וכן אם צריך אומן בשביל בניית הכלי (בית יוסף).
◄ רא"ש ותוספות (דף קב:) אם עושה תיקון גמור בכלי, בגבורה ואומנות, יש בונה בכלים[5].
☜ שו"ע: אין סתירה ובניין בכלים. והיינו כשאינו בניין ממש כמו חבית רעועה (בתנאי שלא מכוון לעשות לה נקב יפה (ועיין לקמן)), אבל כלי שלם אסור לשבור משום סותר[6] (אפילו נקב בעלמא (ועיין לקמן)). ובסעיף ז התיר על ידי גוי.
רמ"א (על פי תרומת הדשן): כלי גדול מארבעים סאה אסור לכו"ע. כיוון שזה כלי הנחשב לבניין.
אין איסור תורה בסותר אלא על מנת לבנות, אך מכל מקום אסור מדרבנן (משנ"ב).
אסור להוריד להסיר חישוקים של ברזל מעל חבית, שזו סתירה גמורה של הכלי (שנועדה לכך מלכתחילה, בשונה מחבית רעועה), אבל ע"י גוי מותר (משנ"ב).
ארבעים סאה זה אמה על אמה ברום שלוש אמות ללא עובי הדפנות והרגלים (מג"א).
מותר לשבור חבית רעועה אפילו שלא במקום הזפת (פרי מגדים).
חבית רעועה הגדולה מארבעים סאה אסור לסותרה (משנ"ב), ואליה רבה מקל על פי הרשב"א. ☜ ולדינא אפשר להקל על ידי גוי (ביה"ל).
❖ מקלקל לצורך שבת (ביה"ל)[עריכה]
◄ רש"י: המשנה מתירה לשבור חבית רעועה למרות שזה מקלקל, כיוון שמותר לקלקל כלי לצורך שבת, ואף כלי שלם וגדול מותר.
◄ תוספות, רא"ש ור"ן: אסור לשבור כלי שלם או גדול, ורק חבית רעועה הותרה.
⤶ יש בזה נפק"מ גם לשאר מלאכות, האם מותר לעשותם בדרך קלקול בשביל צורך שבת (אך יותר נראה לומר שגם רש"י אסר בשאר מלאכות).
☜ לדינא: אין להקל בזה כלל, שאסור לעשות שום שבות על ידי יהודי משום 'צורך שבת' (ביה"ל).
❖ יצירת נקב נאה בחבית רעועה[עריכה]
הגמרא אומרת (קמו.) שמותר לשבור חבית ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי. (שלא יתכוון לעשות לה פתח יפה (רש"י[7])).
נחלקו עוד (שם) ת"ק ויש אומרים האם מותר להוסיף על נקב ישן או לא. ת"ק מתיר ויש אומרים שאסור. להלכה פוסק רבי יוחנן לאסור[8]. עוד מבואר בברייתא שאסור לנקוב אפילו בסתמא נקב חדש.
◄ רש"י: העושה פתח נאה בחבית רעועה חייב חטאת.
◄ תוספות: העושה פתח נאה בחבית רעועה אינו חייב, כיוון שהיא נחשבת לכלי שבור.
☜ טור ושו"ע: אסור לעשות פתח יפה אפילו בחבית רעועה, כי נמצא שמתקן כלי. בחבית יפה אסור אפילו נקב בעלמא. (עיין לקמן). וכן אסור להרחיב נקב קיים (רמ"א: אם מתכוון לכך (ולדעתו אסור אפילו אם לא מתכוון לכך[9]).
⤶ אם עושה פתח נאה להכניס ולהוציא בחבית רעועה חייב חטאת[10]. ואם אינו מכניס ומוציא אסור מדרבנן (ט"ז וגר"א).
אם עושה נקב בין בעץ ובין במתכת חייב משום מכה בפטיש, גם אם לא עשוי להכניס ולהוציא. ואם עשה נקב בכלי אינו חייב אלא אם עשוי להכניס ולהוציא (מג"א ע"פ שער הציון).
❖ גזירה שמא יעשה כלי (נקב בעלמא)[עריכה]
בסתירת חבית יש איסור סתירה לחלק מהראשונים כנ"ל. אמנם מלבד זאת מצינו שהראשונים כותבים שיש גזירה נוספת בנקיבת חבית, מצד גזירה שמא יבוא לעשות כלי.
הגמרא בביצה (לג:) אומרת שהקוטם קיסם לחצוץ בו שיניו לר"א חייב חטאת ולרבנן אסור מדרבנן. כיוון שכך, אם קטם כדי להריח, לר"א אסור מדרבנן שמא יעשה כלי, ולחכמים מותר לכתחילה. ומקשה הגמרא על ר"א: איך מותר לשבור חבית בשביל להוציא את הגורגרות, הרי יש בזה חיוב מהתורה, והיה לו לאסור מדרבנן. מיישבת הגמרא שמדובר בחבית רעועה.
◄ רש"י: רק בדעת רבי אליעזר העמידה כך הגמרא, אבל לרבנן מותר לשבור חבית שלמה.
◄ רא"ש ותוספות[11]: אף חכמים מודים לאוקימתא זו, (כיוון שגם חכמים מודים שכשיש איסור דאורייתא יש לחשוש שמא יעשה כלי[12]. והרי בעשיית נקב נאה בחבית יש איסור תורה[13], ולכן לכו"ע מדובר על מוסתקי[14]). אך בחבית גמורה אסור לעשות נקב כלל.
טור ☜ ושו"ע (ע"פ המשנ"ב ושביתת שבת): אסור לשבור חבית שלמה גם בנקב שאינו יפה גזירה שמא יעשה כלי.
בחבית רעועה לא גזרו חכמים שמא יבוא לעשות כלי:
כי אין חשש שיבוא לעשות בה נקב יפה, שהרי היא חבית גרועה (רש"י).
גם אם יעשה בה נקב נאה אין בזה איסור תורה (תוספות).
☜ משנ"ב: העושה נקב יפה בחבית רעועה חייב חטאת (כרש"י[15]).
סיכום עשיית נקב בכלי[עריכה]
◄ חבית שלמה: אסור לעשות בה שום פתח. פתח נאה: משום תיקון מנא. פתח מקולקל: מדרבנן משום סתירה (אך לדעת רש"י מותר). פתח רגיל: גזירה שמא יעשה כלי.
◄ חבית רעועה: פתח נאה: אסור. לרש"י ומשנ"ב מדאורייתא, ולתוספות מדרבנן. פתח רגיל או מקולקל: מותר, ואין חשש שמא יתכוון לעשות כלי.
סיכום בדרך נוספת:
| פתח נאה | פתח רגיל | פתח מקולקל | |
|---|---|---|---|
| חבית שלמה | חייב. תיקון כלי | אסור מדרבנן. סתירה | אסור. שמא יעשה כלי |
| חבית רעועה | אסור. מחלוקת אם מהתורה או מדרבנן | מותר | מותר |
❖ פסיק רישה בדרבנן בהרחבת נקב (סכין תחובה בחבית)[עריכה]
שמואל מתיר (נ:) לתקוע סכין בין אבני הכותל, אם כבר תקע והוציאו מערב שבת. הגמרא מקשה מכך שמותר להוציא צנון מהאדמה גם אם לא הוציא והכניס כמה פעמים מבעו"י, ומסיימת בתיובתא.
כנזכר לעיל, הגמרא בשבת אומרת שאסור להוסיף על נקב בחבית, גם אם לא מרחיב בכדי שיכניס ויוציא, מכל מקום אסור מדרבנן. (והשו"ע פסק שאסור להרחיב נקב חבית).
מרדכי (בתשובה לשאלה אם מותר לתקוע סכין בחבית בשבת): מותר להכניס ולהוציא סכין מחבית, אם הכניס והוציא מערב שבת (והוכיח מדברי שמואל שהתיר אם תקע והוציא מערב שבת).
⤶ תרומת הדשן מבאר בשני אופנים את דברי המרדכי[16]:
◄ הסבר א': כיוון ששמואל התיר לתקוע סכין רק אם כבר תקע והוציא כמה פעמים ואין בתקיעה שוב פסיק רישיה, גם בחבית מדובר שהוציא והכניס כמה פעמים, ואין בזה פסיק רישיה[17]. [בית יוסף: ומה שהקשתה הגמרא שם לא היה על שמואל, ולכן להלכה מותר רק אם תקע והוציא מערב שבת. (ועיין לביאור המג"א[18])]. והסכים הדרכי משה לביאור זה (עיין לקמן בפסיקת הרמ"א).
◄הסבר ב': המרדכי התיר בחבית אף כשלא תקע והוציא בערב שבת, (שהרי שמואל נדחה, ואף אם לא הוציא את הסכין מערב שבת מותר (וכך ביארו את הגמרא, רש"י רי"ף ורא"ש)). והמרדכי התיר בפסיק רישה כיוון שהאיסור בחבית מדרבנן שהרי החור לא עשוי להכניס ולהוציא, ופסיק רישיה בדרבנן מותר.
☜ שו"ע: אסור להרחיב נקב, [רמ"א: אם מתכוון להרחיב[19]]. אבל מותר לתקוע סכין שהייתה תקועה מערב שבת, שהרי אינו מתכוון. (בסעיף יב בדין תקיעת סכין בכותל, כו"ע מודים לאסור, כיוון שבתקיעה יש איסור קודח, וזה פס"ר בדאורייתא).
רמ"א: מותר לתקוע סכין בחבית דווקא אם הייתה תקועה והוציא בערב שבת שאז אין פסיק רישיה בתקיעה[20].
⤶ כתבו האחרונים לאסור פסיק רישיה גם בדרבנן (משנ"ב).
לדינא לעניין חבית וכותל:
⦿ בכותל (אסור):
◄ מג"א, גר"א ורעק"א: מותר מדינא אפילו בכותל אם לא מתכוון כיוון שלא צריך לגומא והוי משאצל"ג, וכאן הוא מקלקל וגם כלאחר יד, ולכן גם לרמ"א אפשר להקל. אלא שנהגו העולם לאיסור בכותל כי נראה כעושה נקב[21].
◄ ט"ז: מותר מעיקר הדין גם בכותל אלא שאין להקל נגד תרומת הדשן ושו"ע ורמ"א.
◄ אליה רבה: הלכה כשו"ע ורמ"א שאסור לתקוע בכותל שהרי אפשר שניחא לו במה שהחור גדל.
⦿ בחבית (מותר במקום צורך):
ט"ז: מותר במקום צורך גדול כדעת המחבר, אפילו אם לא הוציא את הסכין אף פעם.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בגמרא בעירובין מדובר על ארון הגדול מארבעים סאה שדינו כבית ולא ככלי. ובעניין תקיעת מסמר צ"ל שפסק כדעת שמואל שאין בזה בונה. ובגמרא בביצה מדובר על חבית חזקה, שמותר לשוברה.
- ↑ בגמרא בעירובין משמע בהווה אמינא שמדובר בארון עץ, ומוכח מקושיית הגמרא שאסור לסתור את הארון. ובעל כרחך מוכח, שאם עושה סתירה גמורה, יש סתירה גם בכלים. בתקיעת מסמר משמע מפשט הגמרא ששייך בונה בכלים. והגמרא בביצה מדברת על חבית רעועה [שאמנם הגמרא העמידה כך רק לר"א, אך באמת גם חכמים מודים בזה, כיוון שבכלי גמור גם חכמים מודים שיש איסור].
- ↑ רש"י מתיר לשבור חבית לצורך שבת, ואין איסור למרות שזה מקלקל (ושאר הראשונים חולקים עליו בזה). ומבאר הביה"ל שאין כוונתו להתיר כל מקלקל לצורך שבת. ונראה לע"ד לומר שהביה"ל לומד כמו החתם סופר שביאר את דעת רש"י שלפיו אין סתירה ובניין בכלים כלל, ואין בסתירת חבית שום צד איסור. ומה שרש"י כתב 'מקלקל' אין כוונתו לאיסור מקלקל אלא שאין בזה שם מלאכה.
- ↑ כך כותבים הקרבן נתנאל, ואור החיים הקדוש, וצל"ח, ומרכבת המשנה, ושו"ת באר מים חיים, ושיורי קרבן וערך השולחן. כל זה מובא ביחווה דעת (ב מב).
- ↑ נפק"מ בינם לדברי תוספות בדף עד: אם תוקע כלי בגבורה ואומנות אבל הכלי כבר היה קיים לפני כן. האג"מ כותב עוד נפק"מ: בסתירה גמורה של כלי, למ"ד שהחיוב משום גבורה ואומנות, אפשר שגם בסתירה יהיה חיוב. אבל אם החיוב הוא משום יצירה חדשה של כלי, בסתירה לא שייך לומר את זה. ועיין בספר בנין שבת פרק ג.
- ↑ הרב עובדיה (יחווה דעת ב, מב) תמה על השו"ע שפסק נגד רוב הראשונים ובתוכם הרי"ף. וכתב שכמעט אפשר לומר שאם מרן היה רואה את דעות אותם ראשונים היה חוזר בו. והוסיף שגם הראבי"ה והריטב"א וריב"א, ורדב"ז, והרשב"ש סוברים כדברי רש"י.
- ↑ והיינו משום מכה בפטיש. ולדעת תוספות הסובר שיש סתירה בכלים (כנ"ל) מדובר על סתירת חבית רעועה (שאם לא כן אסור לשבור בכל מקרה).
- ↑ לדעת תוספות ודעימיה, צ"ל שמדובר בנקב סתמי ואסור משום סותר, ולרש"י צ"ל שמדובר על נקב יפה שחייב משום מכה בפטיש.
- ↑ עיין בכל זה לקמן (שהבאנו את דברי השו"ע והרמ"א בהקשר של סוגיית פס"ר בדרבנן).
- ↑ ובחזו"א (נב, ז) תמה, שהרי רק לרש"י יש בזה חיוב, אבל לתוספות זה רק איסור דרבנן. ולקמן יבואר שאכן החזו"א נוטה לדברי תוספות שהוא בתרא. האחרונים כותבים שאין חיוב של עושה פתח בכלי אם לא התכוון לפתח אלא להוצאת האוכל. (חזו"א ושביתת שבת).
- ↑ עיין חזו"א נא, ב.
- ↑ והמחלוקת שם בגמרא היא רק לגבי קטימת הדס ביד, שלדעת חכמים נחשב לתיקון כלאחר יד שאין בו איסור תורה ולכן אין לגזור בו שמא יעשה כלי.
- ↑ וצ"ע, שהרי אם זה נקב שלא עשוי להכניס ולהוציא אין בו איסור תורה! ומסביר החזו"א (שם) שהחשש הוא שמא יעשה נקב העשוי להכניס ולהוציא.
- ↑ רש"י מבאר שבמוסתקי אין חשש שמא יעשה נקב יפה כיוון שהיא לא חשובה לו. (ובתוספות ביאר בדרך אחרת).
- ↑ החזו"א (נא, ז) תמה עליו ופסק כדברי תוספות שהוא בתראי, ואסור רק מדרבנן.
- ↑ תרומת הדשן נשאל האם מותר לתקוע סכין בכותל עץ או חבית התלושה. תשובתו היא שאסור, והוסיף שאין להוכיח מכך שהמרדכי התיר לתקוע סכין בחבית כשאינו מתכוון, כיוון שבחבית אין אלא איסור דרבנן, ולמרות שיש פס"ר בזה, כיוון שפסיק רישיה בדרבנן מותר. אחר כך כתב בדרך נוספת, שהמרדכי דיבר על מציאות שאין פסיק רישה בתקיעה ולכן הוא התיר, כמשמעות הגמרא שם (וזה בעצם ביאורו של הבית יוסף).
- ↑ הבית יוסף כותב שמדברי תרומת הדשן מוכח שכתב שבסכין אין פסיק רישה כיוון שזה איסור תורה. אבל אם יהיה רק איסור דרבנן, יהיה מותר כיוון שפס"ר בדרבנן מותר לדעתו. וחלק עליו המג"א והוכיח מגמרות שיש איסור גם באיסור דרבנן. ועיין בהערה הבאה.
- ↑ המג"א חלק על ביאור הב"י לתרומת הדשן, שהרי תרומת הדשן מביא את דברי התוספות שסוברים שהקושיא בגמרא נוסבת על שמואל. ולכן ביאר המג"א שגם המקשה בגמרא מסכים שכאשר יש פסיק רישה אסור, אלא שלדעתו אין הכרח שיהיה פסיק רישה בסכין שבכותל. אך אם יהיה פסיק רישיה, לכו"ע אסור לדחוק את הסכין שוב כיוון שיש איסור תורה בחפירת גומא (כיוון שאינו צריך גם לעפרה של הגומא, ורק אם צריך לעפרה חייב מהתורה). ואם כך מוכרח שאם המרדכי השווה חבית לדברי שמואל, שאף בחבית יש איסור תורה בתקיעה בה כגון בפתח העשוי להכניס ולהוציא. כך ביאר מחצית השקל את דברי המג"א. לפי דברי המג"א מיושבת הסתירה שהקשה הב"י בדברי תרומת הדשן (האם צריך דצה ושלפה בדבר תלוש או לא) שבחבית שיש פתח להכניס ולהוציא, והוי איסור תורה, אסור פס"ר. אמנם בספסל וכדומה שאין איסור תורה, והוי פס"ר בדרבנן, מותר גם אם לא דצה ושלפה..
- ↑ הרמ"א מבאר את דברי השו"ע, אך הוא עצמו חולק עליו ואוסר (משנ"ב ושאר אחרונים). צריך לומר שדברי הרמ"א באים לבאר את השו"ע רק במציאות שאין איסור תורה בהרחבת הנקב, אבל אם יש איסור תורה בהרחבתו, ודאי שאסור גם אם לא מתכוון. ונלע"ד שזו כוונת שער הציון בס"ק יא.
- ↑ יש להדגיש שהרמ"א למד בתרומת הדשן כמו הבית יוסף שאסר פס"ר בדרבנן (אמנם הבית יוסף חלק עליו ואילו הרמ"א הסכים לדבריו). אמנם המג"א למד בדברי תרומת הדשן שלא כדבריהם כנ"ל (עיין מחצית שקל).
- ↑ אמנם יש שהסכימו לפסיקת השו"ע להתיר פסיק רישה בדרבנן, והרב עובדיה (לוית חן, לט, ועיין יביע אומר ד, לד) התיר במקום צורך (ובפרט במקום שלא ניחא ליה).