פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכא

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שכא


סעיף יט | טחינת וקילוף שום ובצלים[עריכה]

הגמרא (יט.) אומרת ששום ובוסר שריסק אותם מערב שבת אסור לגמור את ריסוקם, אלא אם כן נדכו כבר.

רמב"ם: על פי זה מותר לגמור שחיקת דייסא שהתבשלה כיוון שכבר שדכו אותה במדוכה והתבשלו כל צרכה[1].

☜ שו"ע: מותר לגמור שחיקה של שום ובוסר שנדוכו מבעוד יום, אבל אסור לדוך אותם אם רק נתרסקו[2]. ולכן מותר לגמור שחיקת דייסא שהתבשלה והורידו אותה מעל האש.

רמ"א (בשם מרדכי): אין איסור ממחק בתפוח הואיל ואפשר לאוכלו כמות שהוא, והמחמיר במאכל תפוחים שדרכו בכך וכדומה, תבוא עליו ברכה (ממחק שייך באוכל רק מדרבנן (פרי מגדים)).

  1. יש להזהר שלא לטרוף בכוח את הריפות גם כשנידוכו מערב שבת (אחרונים).

  2. משמע שאם אי אפשר לאכול את המאכל ללא המחיקה, אסור למחק, וכמו לעניין עיבוד באוכלין (פרי מגדים).

  3. על האש עצמה יש אומרים ששייך בזה איסור בישול מדאורייתא כנ"ל בסימן שיח[3] (משנ"ב).

  4. מותר למרוח על לחם תפוחים מבושלים או שומן או חמאה (משנ"ב) טעם ההיתר כיוון שמטרתו אינה למרח אלא למלא את המקום הריק, והגם שפסיק רישיה שימרח, כיוון שגם ככה אפשר לאוכלו כמות שהוא, אפשר להקל בזה לכתחילה (ביה"ל).

  5. נראה מדברי הרמ"א שהחמיר דווקא בתפוחים שרגילים למחק אותם ולא בדברים שלא רגילים למחק אותם (ביה"ל).

❖ קילוף פירות בשבת[עריכה]

הירושלמי (ז, ב) אומר שהנוטל שום מבין קליפותיו חייב משום בורר.

סמ"ק, סמ"ג, תרומה, הגהות מימוניות ורי"ו: האיסור הוא רק בבורר להניח, אך בבורר לאלתר מותר.

☜ רמ"א: מותר לקלף שומים ובצלים לאלתר ולא בשביל להניח.

⤶ הוא הדין שאר פירות (משנ"ב).

  1. עיין בסימן שיט, ו כיצד התיר הרמ"א לקלף פירות לאלתר, הרי זו ברירה של פסולת מתוך אוכל (הביה"ל מיישב את דבריו כאן, ושם הבאנו את הדברים בהרחבה).

  2. הפותח תפוז וזורק הגרעינים שבו, לאלתר מותר ולהניח אסור. ואפשר שאף לאותה סעודה מותר (פרי מגדים) (משום שאי אפשר אחרת (שער הציון)).


הערות שוליים[עריכה]

  1. טחינה במאכל מבושל: הרמב"ם כאן מתיר לטחון מאכל שעבר בישול, וכן השו"ע והמשנ"ב. בטעם הדבר יש שכתבו שהירקות כל כך רכים עד שהם קרובים להיות טחונים (כלכלת שבת), או משום שמאכל נשאר אחיד לאחר הטחינה (אגרות משה), או שכעיקרון לאחר הבישול אי אפשר לטחון עוד את המאכל (חזון איש). הגרש"ז (שש"כ ו, הערה כא) התיר רק אם הירקות נמעכו לפני כן (וכן האג"מ או"ח ד עד, טוחן ה).
  2. דשלושה שלבים יש בריסוק דברים: ריסוק, דיכה ושחיקה. ולכן כתב השו"ע שדברים שעברו דיכה היטב וחסרים רק שחיקה, נחשבים כמי שנגמר מלאכת שחיקתם ומותר לגומרה בשבת (משנ"ב).
  3. בסימן שיח, ס"ק קיז כתב משנ"ב שהרוצה להחמיר כדעת הכלבו כשהסירו את קדירה מעל האש, יחמיר בערבוב ולא בהוצאה בכף (ולפי"ז החושש לכלבו שם, יחמיר בהלכה כאן). וצריך עיון.