פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכב ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה | טלטול וקטימת עצים לריח[עריכה]
מסקנת הגמרא במסכת ביצה (לג:) שלדעת חכמים מותר לכתחילה לקטום עצים קשים להריח (ולרבי אליעזר אסור מדרבנן). וכך מסופר על רב יהודה שהיה שובר מעץ ענפים גדולים בשביל להריח.
☜ טור ושו"ע: מותר למלול [ולקטום] ולטלטל עץ בשביל להריח לחולה (והוא הדין לבריא (משנ"ב)), בין אם הוא קשה ובין אם הוא רך.
כל ההיתר לקטום עצים קשים הוא רק ביד, אך לא בכלי, שמא יבוא לתקן קיסם. [וברכים מותר אפילו בכלי]. ואף ביד מותר רק לריח, ולא לתקן כלי (משנ"ב).
❖ הולדת ריח בבגד או בגוף[עריכה]
השו"ע התיר למלול עצים כדי להוסיף בהם ריח (כך מבאר משנ"ב את דעתו). והאחרונים נחלקו לגבי הולדת ריח בבגד ובגוף:
הולדת ריח בבגד: משנ"ב ובאר היטב בשם החכם צבי: אסור[1].
הולדת ריח בגוף:
◄ משנ"ב[2] (קכח, יג): מותרת.
◄ ט"ז (תקיא, ח), מג"א[3] (יא): אסורה.
❖ דיני מחתך[עריכה]
כל דבר שאדם חותך ומקפיד על מידת ארכו ורחבו חייב משום מחתך. אבל אם עושה בדרך הפסד או בלא כוונה למידתו פטור[4] (רמב"ם).
אין מחתך באוכלין (משנ"ב).
◄ לביה"ל: מחתך תלוי בדרך שרגילים לחתוך איתו. אם חותכים בכלי חייב רק אם חתך בכלי[5] ואם חותכים ביד חייב במחתך ביד. אלא שאיסור דרבנן יש בכל מקרה[6].
◄ לנשמת אדם: אסור מהתורה לקטום ביד גם בדבר שרגילים לקטום בכלי (והקשה עליו הביה"ל מדוע א"כ התירו לקטום עצים קשים בשביל להריח. ויישב שצריך לומר שהתירו רק אם אינו מכוון למידה מסוימת).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ וכך כתבו שש"כ (יד, לו) ויחו"ד (א, לא). והראשון לציון (אליבא דרמב"ם ורי"ף ורא"ש): מותר.
- ↑ וכך כתבו שש"כ ויחו"ד. ואף התיר להוליד ריח בשיער (יבי"א ו, לא, ח).
- ↑ וכך כתב בא"ח (ב, תצוה יא).
- ↑
וקשה למה הרמב"ם כתב 'פטור', שהרי הוא אינו מתכוון למידתו והוי כקורע בעלמא (עיין מנחת חינוך מוסך השבת לג). באורחות שבת (יא, עמוד שס בהערה) העלה שאפשר שכיוון שמחתך חיתוך מדויק בעיני העולם יש בזה איסור דרבנן. או שהרמב"ם אסר רק מדין קורע מדרבנן.
- ↑
וכתב שאפילו הכי יש איסור דרבנן בקטימה כזו ולכן ודאי שהטעם שהתירו לקטום בעצים קשים הוא משום שסתם קוטם לריח אינו מקפיד על המידה ואין בזה משום מחתך.
לפי דברי הביה"ל נראה שאדם שנמצא בבית כסא ורואה שאין שם נייר, שאסור לו לחתוך את הנייר במקום המיועד לכך למרות שחותך רק בידיו, ואפילו שיש בזה כבוד בריות גדול, שהרי זה איסור תורה. אלא יעשה בשינוי, כגון שיחתוך במרפקי ידיו וכדומה. ולכאורה אפשר להתיר גם אם יקרע מהנייר שלא במקום המיועד לכך שגם זה אינו אסור מהתורה. (אלא שאפשר שדעת האדם היא לא דווקא למקום המסומן, והסימון נועד רק לנוחות ולא לדיוק, ולכן אפשר שאין בזה איסור מחתך כלל גם במקום המסומן).
- ↑
עיין לקמן בדברי הנשמת אדם, ולמסקנת דבריו כתב הביה"ל שגם לפי דבריו צריך לומר שהתירו לקטום בשביל להריח רק אם אינו מכוון למידה מסוימת.