פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכג ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד | בקשה מחנווני במניין[עריכה]
הקדמה קצרה (מהביה"ל)
יש שלושה דברים שהם שישה במקח וממכר: מנין, מידה ודמים. שלכל אחד יש הזכרת הסכום (סכום מנין, סכום מידה וסכום דמים).
סכום הוא עשיית חשבון החפץ הנמכר עכשיו בתוספות חיוב קודם שיש לקונה ועשיית הסכום היוצא משניהם.
מניין ודאי מותר. סכום מנין, מידה ודמים ודאי אסורים. אך בדמים ומידה בעצמם נחלקו הראשונים ומתוך כך השו"ע והרמ"א האם מותר להזכירם.
הברייתא (ביצה כט:) מתירה ללכת לחנווני ולבקש ממנו פירות וכדומה במניין. ובלבד שלא יזכיר לו סכום מידה (קב או קביים (רש"י)) ורבי שמעון בן אלעזר אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח (כסף (רש"י)). זו גריסת רש"י.
רבינו חננאל גורס: ובלבד שלא יזכיר לו סכום מניין (כלומר שלא יאמר לו 'יש אצלך חמישים אגוזים, טול עוד חמישים ויהיו לך מאה' (בה"ג)). ורבי שמעון בן אלעזר מתיר בסכום מניין, אך סכום מקח לא יזכיר.
הרי"ף גורס בדברי ת"ק סכום מקח, ורבי שמעון בן אלעזר אוסר בסכום מניין.
רא"ש, רמב"ם, תוספות, וטור: יש להזהר בשניהם, גם סכום דמים וגם סכום מניין.
☜ שו"ע: מותר לבקש מספר פירות מחנווני (כיוון שמנין מותר (על פי משנ"ב)), אך לא יזכיר שם דמים, ולא [שם[1]] מידה, ולא סכום מניין (עיין לקמן מה הכוונה בכל אחד מהם).
דווקא מחנווני יהודי מותר לקחת ביצים, אך לא מחנווני גוי, שמא נולדו היום והם מוקצה. וכן הדין ברימונים, שמא לקט אותם בו ביום מן המחובר (משנ"ב).
'שם דמים' זה הזכרת מחיר החפץ, ו'סכום דמים' זה עשיית חשבון של חפץ זה עם חשבון חפצים שלקח ממנו כבר בעבר. וכן הפירוש ב'שם מידה' ו'סכום מידה' (משנ"ב).
❖ מהו סכום דמים שאסור להזכיר[עריכה]
◄ רי"ף (פשטות דבריו) והגהות אשר"י: 'סכום מקח' הוא שלא יאמר: 'סכום פלוני יש אצלך, קח בסכום פלוני וכך יצא סכום מסוים'. אך אם רק אומר את הדמים אין איסור (ומה שהוזכר בגמרא שאסור לפסוק דמים, היינו דבר שלא ידוע מחירו, אבל אם ידוע מחירו מותר[2]).
☜ כך פוסק רמ"א. והוסיף שכך הדין גם במידה וסכום מידה (שסכום אסור ומידה מותרת).
◄ ר"ן (ואף ביאר כך את דעת הרי"ף) ובית יוסף: אסור אף בלי להזכיר את השלמת הסכומים.
☜ כך פוסק שו"ע (היינו שאף דמים ואף שם סכום מידה אסורים).
⤶ כמה אחרונים כתבו להזהר שלא להזכיר שם דמים וכדעת השו"ע. עם זאת אין למחות ביד המקל, אבל נכון מאוד להחמיר בדבר (משנ"ב). (ובפרט שיכול לעשות בהתר ולומר 'מלא לי כלי זה ונמדוד אותו למחר').
אותם אנשים שהיו משלמים על יין מערב שבת והיו כותבים על נייר שפלוני שילם כך וכך ובשבת המוכר היה עושה נקב בנייר ע"י מחט לפי הכמות שלקח, אסור גם מצד שטרי הדיוטות, שאסור לקרוא בפתק זה, וגם מצד עשיית הנקב אין נכון לכתחילה. וכן הדין שאסור בפתק שכתוב בו סכום המעות ששילם, אלא יעשו על ידי סימן כמו גרעין וכדומה (משנ"ב[3]*).
גבאי צדקה, אפשר שמותר להם לכתוב על פתקאות לזכרון על שם האיש שנתן, משום שזה חפצי שמים (משנ"ב).
לסיכום:
| מניין | סכום מניין | דמים | סכום דמים | מידה | סכום מידה | |
|---|---|---|---|---|---|---|
| שו"ע | מותר | אסור | אסור | אסור | אסור | אסור |
| רמ"א | מותר | מותר |
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בשו"ע כותב 'סכום מידה' והגר"א כותב שלדעת השו"ע אסור להזכיר אף שם מידה, וכל שכן סכום מידה. (ומה שכתוב סכום מידה, הוא טעות סופר). ועיין לקמן בפרטי דין זה.
- ↑ והסברא בכך: כיוון שידוע מחירו של החפץ אין בהזכרת דמיו משום פסיקת דמים אלא סימן בעלמא לדעת כמה צריך הקונה לתת (משנ"ב).
- ↑
* הדבר מצוי בימינו בבתי חולים שאנשים משלמים מראש על סעודת שבת. ואם עושים פתקים בצבעים שונים הדבר מותר, אבל אם כותב על הפתק את סכום הכסף ששולם, אסור שהרי זה שטרי הדיוטות.