פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכג ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז | טבילת כלים טמאים[עריכה]
המשנה אומרת (ביצה יז:) שאסור להטביל כלים ביו"ט. האמוראים נחלקו בטעם הדבר: לרבה שמא יטלטל ארבע אמות ברה"ר. לרב יוסף משום חשש סחיטה בבגדים וגזרו משום בגדים על שאר הכלים. לרב ביבי שמא ישהה כליו לרגל, ויבוא להכשל להשתמש בהם בנתיים בתרומה. ולרבא משום שנראה כמתקן כלי.
◄ רי"ף: הטעם העיקרי הוא כדברי רב יוסף (חשש סחיטה) או כדברי רב ביבי (שמא ישהה). ולפי זה מותר לטבול כלים חדשים[1] (רא"ש).
◄ רא"ש: הטעם העיקרי הוא כדברי רבה (שמא יטלטל ארבע אמות) או כדברי רבא (מתקן כלי). ולפי זה אסור לטבול כלים חדשים.
◄רמב"ם: הטעם העיקרי הוא כדברי רב ביבי (שמא ישהה). ואפשר שגם הרמב"ם מודה שאסור לטבול כלים חדשים (מגיד משנה), (וכן אסר הרשב"א).
מרדכי: אם שכח לטבול כלי מערב שבת יכול לתת לגוי את הכלי במתנה ויחזור וישאלנו.
☜ שו"ע: מותר לטבול כלי בשבת ויש אוסרים. וירא שמים יצא ידי כולם וייתן את הכלי במתנה לגוי ויחזור וישאל.
רמ"א (ע"פ המגיד משנה והגהות מימוניות): ואם זה כלי שאפשר למלאות בו מים, יכול למלאות בו מים ותעלה לו טבילה.
⤶ מדברי השו"ע משמע שהסכים לדעה המתירה מעיקר הדין. ובדרכי משה כתב שהעיקר כדעה האוסרת וכך פסק בשאגת אריה, ומכל מקום בדיעבד מותר (משנ"ב).
המתיר התיר אפילו אם הגיע לו הכלי מערב שבת, ואף כלי מתכת[2] (כך משמע מסתימת לשון השו"ע). והאוסר אסר אפילו אם הגיע לו הכלי בשבת עצמה (משנ"ב). וכן אסר אף בכלי זכוכית, ואף בכלים שהם לצורך השבת (אליה רבה ועולת שבת).
אם יש ספק אם הכלי חייב בטבילה יכול להטבילו, כשאי אפשר לעשות בקלות את העצות שנתן השו"ע (משנ"ב).
בדרך כלל אסור לתת מתנה בשבת, אבל כאן מותר לתת לגוי משום שיש בזה צורך שבת (משנ"ב). לאחר שבת צריך להטביל את הכלי מאחר שהכלי ישתקע ביד הגוי ואז חוזרת בו חובת הטבילה, אלא שכשמטביל אותו לא יברך עליו, או שיטבול עם כלי אחר שחייב טבילה (ט"ז ומשנ"ב).
כשממלא את הכלי מים (כדברי הרמ"א) לא יברך, שאם יברך יהיה מוכח שעושה כדי לטבול[3]. ופשוט שרק אם אין לו כלי אחר להשתמש בו בשבת מותר לטבול כלי זה, אך אם יש לו כלי אחר אסור מפני שמפסיד את הברכה (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ כיוון שלא מצוי כלי חדש שיש בו חשש סחיטה, ואף אין חשש שמא ישהה ויבוא להשתמש בו (ביה"ל).
- ↑
הפרי מגדים מקשה על השו"ע כיצד הוא מתיר, והרי הוא עצמו פסק שכלי מתכת חייב בטבילה מהתורה, והרי לפי הרמב"ם אסור לטבול כלי שחייב בטבילה מהתורה משום מתקן? ויישב בביה"ל שכיוון שאין המאכל נאסר אם משתמש בכלי שאינו טבול, אין זה נחשב מתקן כל כך, והוי כמו 'מטבילים מחבורה לחבורה' שהתירה המשנה משום שאין זו טבילה שחייבים בה אלא היא רק תוספת טהרה ולכן לא נאסרה. ובסוף דבריו העלה עוד שייתכן שכאן סבר שטבילת כל הכלים הוי רק מדרבנן (ואם כך, כיוון שביו"ד קכ, יד פסק שטבילת כלי מתכת מהתורה, הרי שחזר בו מהיתרו לטבול כלי בשבת. וכן כתב בזבחי צדק (שם ס"ק פט). ובלוית חן (עב) כתב שאמנם טבילת הכלי מהתורה, אך איסור השימוש בו ללא טבילה הוא מדרבנן, ולכן למעשה מותר.
- ↑
ובביה"ל תמה אם כך מדוע נידה יכולה לטבול בשבת עם ברכה, הרי לסברת המג"א (שהוא הכותב שלא יברך) יש כאן היכר! וכתב שאכן הדבר תלוי במחלוקת תוספות ורמב"ם. השו"ע שהתיר לנידה לטבול עם ברכה סובר כדעת הרמב"ם, שכיוון שבעצם הטבילה נראה כמיקר, אין הברכה גורעת מזה מאומה, ואילו המג"א סובר כדעת תוספת. וביו"ד סימן קסח, ד, העתיק השו"ע לשון הרמב"ם להלכה. אמנם למעשה נשאר הביה"ל בצ"ע, כיוון שגם התשב"ץ כתב כדברי המג"א.
ודע שבלוית חן (סימן עה) כתב לברך על פי דעת השו"ע. ואם זה כלי שאפשר למלאות בו מים ימלאנו ויברך בשקט (ולדעתו אף לרמ"א אפשר להקל כך).