פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכה א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | נתינת אוכל לגוי[עריכה]
❖ הזמנת גוי בשבת[עריכה]
האמוראים נחלקו במסכת ביצה (לא:) אם מותר לזמן גוי בשבת וביו"ט. לרוב האמוראים אסור לזמן ביו"ט (שמא ירבה בשבילו) ובשבת מותר. ורב אחא אסר אף בשבת (משום שיורי כוסות שהם מוקצה).
◄ רי"ף, רא"ש, רמב"ם וטור: מותר להזמין גוי בשבת.
☜ וכך פסק שו"ע.
◄ ראב"ד: אסור להזמין גוי בשבת, שהרי אין כאן משום דרכי שלום (אך אם הגוי לוקח מעצמו או שאוכל דרך אגב עם היהודים מותר).
ביו"ט אסור לזמן גוי שמא ירבה בשבילו (משנ"ב).
על אף שאסור לטרוח עבור מי שאין מזונותיו עלינו (כנ"ל בסימן שכד), מותר לתת מזון לפני גוי, כיוון שנחשב כמזונותיו עלינו, שהרי מפרנסים עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום (תוספות).
אין איסור מוקצה בכוס הגוי כיוון שהכוס חשובה ולא בטלה ליין שבתוכה (שער הציון).
❖ נתינת חפץ ומזון לגוי[עריכה]
הברייתא (יט.) מתירה לתת מזונות לפני גוי בחצר, ואם יצא אין נזקקים לו.
הראשונים מגדירים את האיסור:
א. ירושלמי, רמב"ם (הרב המגיד בדעתו), תוספות, רא"ש ור"ן: מותר לתת לגוי מזונות כדי שיאכלם, כי אין מראית עין, שהרי מסתמא יאכלם מיד. אבל אם מפרש לו שנותן לו כדי שיצא איתם לרה"ר אסור, כיוון שנראה כאילו נתן לו חפץ שלו על מנת להוציא ונראה כשלוחו (ע"פ משנ"ב).
ב. תוספות, רא"ש, ר"ן, מרדכי וטור: אסור לתת לפני הגוי כל חפץ חוץ ממזון, כיוון שהדרך להוציאם לרה"ר, ושוב יש מראית עין. כמו כן אסור לתת לגוי אם עומד הוא ברה"ר ופשט ידו לפנים, שהרי ודאי שהוא יוציא החוצה.
☜ שו"ע: מותר להניח מזונות לפני הגוי על מנת שיאכלם בחצר, ואם יצא אין בזה איסור. אבל אם עומד ברה"ר ופושט היד לפנים, שהדרך היא להוציא, או שנתן לו שאר חפצים, אסור [גם אם מדובר על חפצים של הגוי (עיין לקמן)].
א. איסור עקירה:
◄ מג"א: מותר לתת לפני גוי דווקא שלא בידיים, אבל בידיים יש איסור מצד עקירה.
◄ אליה רבה: גם אם נותן לגוי בידיים אין איסור אם נותן לו בתוך החצר.
◄ משנ"ב וביה"ל: אם נותן בידיים שלא על מנת להוציא מותר. ואם נותן על מנת להוציא יש להחמיר (אם לא מפני דרכי שלום).
⤶ אם הגוי לוקח מהיהודי מותר לכו"ע, שהרי גם כשיוציא הגוי, היהודי לא עשה את העקירה (משנ"ב).
ב. לא צריך לומר לגוי במפורש שיאכל בחצר, אלא מסתמא יאכל שם ומותר. אך בכמות גדולה של אוכל, או כשאסור לגוי לאכול שם, נחשב כאילו אמר לגוי במפורש להוציא, ואסור (מג"א בשם ראשונים).
ג. כשעומד הגוי ברה"ר, וכמו כן בנתינת שאר חפצים שאינם אוכל אסור אפילו אם הגוי לוקח לבדו, מצד מראית עין (משנ"ב).
❖ חפץ של הגוי[עריכה]
איתא בגמרא (שבת ג.) שאם העני עקר והניח חייב, ובעל פטור ומותר (עיין בהערה לביאור העניין[1]).
◄ תוספות: מותר לגוי להוציא חפץ שלו.
◄ רא"ש: אסור לגוי להוציא חפץ השייך לו (כי מי יודע שזה חפץ של הגוי).
☜ כך פוסק שו"ע.
רמ"א (בשם המרדכי): חפץ של גוי הממושכן אצל היהודי אסור לתת לגוי להוציאו, אפילו ייחד לו מקום.
⤶ מג"א: כלומר אסור לתת לגוי לקחת את חפצו, כיוון שהחפץ נחשב כחפץ של היהודי, ובו אסור אף אם לא נותן בידיים[2].
גוי העומד בתוך החצר:
◄ מגן אברהם ועולת שבת: אם הגוי עומד בחצר עצמה, מותר לתת לפניו חפץ השייך לו (אך לא בידיו, משום עקירה) ואסור רק אם הגוי עומד סמוך לרה"ר.
☜ כך פוסק משנ"ב.
◄ נהר שלום ומאמ"ר[3]: גם בגוי העומד בתוך החצר אסור לתת לפניו חפץ שלו.
◄ אליה רבה: מותר אפילו לתת בידיים בתוך החצר.
[עריכה]
סיכום הסעיף[עריכה]
◈ מותר לזמן גוי בשבת.
◈ נתינה סמוך לרה"ר: לעולם אסור (מראית עין).
◈ נתינה בתוך החצר: אוכל מותר.
נתינה בידיים: למג"א אסורה ולאליה רבה מותרת ☜ וכך הלכה.
⤶ אלא אם כן אמר לו לאכול בחוץ או נתן לו הרבה אוכל.
חפץ של יהודי: אסור בכל מקרה.
חפץ של הגוי: לאליה רבה מותר לתת אפילו בידיים. למאמ"ר אסור אפילו לתת לפניו. למג"א מותר רק לתת לפניו ☜ וכך הלכה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ מקשה תוספות: הרי בעל הבית עובר על לפני עיוור. ומיישב שמדובר על עני גוי שמוציא חפץ ששייך לו שאז אין כל איסור. הרא"ש חולק וכותב שנהגו לאסור גם בזה כי מי יודע שזה חפץ של הגוי... (והמשנה מדברת על עני יהודי, ומשום שלא הוזכר בה כלל איסור לפני עיוור אלא רק איסורי שבת לא דנו ב'לפני עיוור').
- ↑ והולך בזה לשיטתו, שכאשר מדובר על חפץ של גוי מותר להניח לפניו בחצר עצמה ובחפץ של יהודי אסור. (והאחרונים שאסרו אף בחפץ של גוי להניח לפניו, מדוע יש הבדל בין חפץ של גוי לחפץ ממושכן בידי היהודי?)
- ↑ ובכף החיים (ט, טו) ועוד אחרונים כתבו שגם דעת השו"ע לאסור אפילו בגוי העומד בחצר עצמה.