פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יג | מרחץ בעיר מעורבת יהודים וגוים[עריכה]
המשנה בערכין (מובאת בדף קכב. וקנא.) אומרת שמרחץ הפועל בשבת בעיר שיש בה רוב גוים, מותר לרחוץ בו מיד במוצאי שבת. ואם רוב ישראל אסור במוצאי שבת עד כדי שיעשו. ואם מחצה על מחצה אסור. ורבי יהודה אומר שאם יש שלטון בעיר שיש לו עבדים שיכולים לחמם לו מים מיד במוצאי שבת מותר, (שתולים שהם חיממו לו (רש"י)).
◄ רש"י וטור: רבי יהודה לא חולק על ת"ק, ולדעת כולם מותר כשיש שלטון בעיר.
◄ רי"ף ורמב"ם: רבי יהודה חולק על ת"ק, והלכה כת"ק האוסר.
☜ כך פוסק שו"ע.
גם אם בשבת רוחצים בו רוב גוים, במידה ובמוצאי שבת רוב הרוחצים הם יהודים, אסור, כי בסוף שבת חיממו אותו בשביל היהודים (משנ"ב).
הרוב נקבע על פי רוב הרוחצים במרחץ בעת מוצאי שבת (ולא על פי רוב אנשי העיר) (משנ"ב).
גם לפוסקים שמתירים בסימן שכה (סעיף ז) בדין ספק, כאן כו"ע אוסרים משום שהגוי עשה בשביל שניהם[1] (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
כך רש"י מבאר בלישנא השניה (עיין ביה"ל רעו, ד"ה מחצה) ולכאורה מכאן נראה להוכיח שרש"י מתיר בספק אחר אפילו במלאכה דאורייתא, וכאן אסר רק משום שעשה בשביל שניהם.