פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכו ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט | אמצעי נקיון שונים[עריכה]
הגמרא (נ:) מביאה כמה מימרות לגבי רחיצה בשבת על ידי אמצעי נקיון שונים:
'אמר רב יהודה: עפר לבינתא (עפר לבינה כתושה) שרי. אמר רב יוסף: כוספא דיסמין (פסולת שומשום) שרי. אמר רבא: עפר פלפלי שרי. אמר רב ששת: ברדא שרי. מאי ברדא? אמר רב יוסף: שליש אוהל ושליש הדס (כתוש) ושליש סיגלי. ומבאר רבי נחמיה בר יוסף: כל שאינו רוב אוהל מותר'.
טור: פוסק את דברי הגמרא (אך דין פסולת שומשום הוא השמיט).
שאלו את רב ששת האם מותר לפצוע זיתים בשבת, ואמר להם רב ששת שאף ביום חול אסור משום הפסד אוכלים (רי"ף ורא"ש: פציעת הזיתים נועדה לרחיצת הידיים בשמן היוצא מהם).
טור: במי זיתים מותר לרחוץ בשבת (שבהם אין הפסד אוכלים).
☜ שו"ע: מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בדברים שאינם משירים שיער המעורבים בדברים שמשירים שיער, והוא שהרוב יהיה מדבר שאינו משיר.
מותר לרחוץ פניו אפילו אם יש לו זקן, והוא הדין שיער ראשו. ורק יזהר שלא יסחט את השערות (משנ"ב).
אם הרוב מדבר המשיר שיער הוי פסיק רישיה אף שאינו מתכוון לכך (משנ"ב).
נראה שלא רק הדברים שהזכירו הגמרא והטור מותרים, אלא גם כל דבר שיודע שאינו משיר שער מותר. ודבר שהוא מסופק אם הוא משיר שיער אסור להשתמש בו[1] (ביה"ל).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
ולכאורה צ"ע מדוע אין זה ספק פסיק רישיה שבסימן שטז המשנ"ב התיר בו. ומה עוד שכאן זה איסור דרבנן שהרי גוזז בידו זה רק איסור דרבנן, וכל שכן שהדבר קשה. וצ"ע.