פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכח ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז | מחלות מסוכנות[עריכה]
הגמרא (ע"ז כח.) אומרת שמחללים שבת על פדעתא (מכת חרב) ועל ענבתא (שחין שבפי הטבעת) וסימטא (מין נפיחות).
הגמרא בפסחים (כה.) אומרת שאישתא צמירתא נחשבת סכנה. (רש"י: מחלת חום (קדחת. ובלשון אשכנז- טיפוס). רמב"ם ורי"ו: חום שמסמר את הבשר (על ידי קרירות)).
☜ טור ושו"ע פוסקים את המחלות הנ"ל, ופוסקים את שני הביאורים לאישתא צמירתא (חום מאד או סימור).
⤶ חום שבא על ידי סימור הוא דווקא אם החום והקור באים בבת אחת, אבל אם החום בא אחרי הקור או להפך אין בזה סכנת נפש ומותר רק על ידי גוי (משנ"ב).
התבואות שור הסתפק האם מכת ברזל שמחללים עליה שבת היא דווקא אם ההכאה נעשתה בכוח או אפילו חיתוך בעלמא[1] (ביה"ל).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
ובכף החיים (לד') כתב שאפילו בחיתוך בעלמא סגי. והרב אליהו מני (מעשה אליהו, סימן כט) כתב שהחותך חפץ ונחתכה אצבעו אסור להניח עליה רטיה, אפילו על ידי גוי. והחזון עובדיה (ג עמוד רלד) חלק עליו על פי האמור לעיל, שאפילו חיתוך שאינו בהכאה, מחללים עליו שבת. וייתכן שהרב אליהו מני סבר שרק בהכאה מחללים שבת.