פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכט ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב | אין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב[עריכה]
שמואל (שם) אומר שלא הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב. הגמרא מבארת שבמקרה שהיו תשעה גוים ויהודי בחצר, פשיטא שמפקחים כיוון שכל קבוע כמחצה על מחצה (ואין צורך בחידוש שלא הולכים אחר הרוב). ומדובר כשהם פרשו לחצר אחרת, והיה מקום לומר 'כל דפריש מרובא פריש' ונלך אחר הרוב, קמ"ל שלא הולכים אחר הרוב. הגמרא מקשה מרבי יוחנן שאומר שלא מפקחים אם פרשו לחצר אחרת ועונה הגמרא: כאן כשפרשו כולם כאן כפרשו קצתם.
רי"ף, רא"ש, רמב"ם (לר"ן ורב המגיד) וטור: אם פרשו כולם ממקומם, ויצא אחד מהם[1], בטלה הקביעות הראשונה והולכים אחר הרוב ולא מפקחים. אך אם נשארה הקבוצה במקומה ורק אחד פרש, הרי שיש כאן קביעות ומאידך 'כל פריש', ולכאורה יש ללכת אחר הרוב ('דכל דפריש') ולא לפקח. קמ"ל שמואל שלא הולכים אחר הרוב בגלל חומרת פיקוח נפש, אלא הולכים אחר הקבוע[2].
☜ כך פוסק שו"ע[3]*.
א. כשנשארה הקביעות הראשונה (ולא פירשו לחצר אחרת) אין הבדל אם פרש אחד או שניים, אפילו הרוב פרשו ומיעוט נשארו, בכל מקרה חשבינן לפורש כמחצה על מחצה ומפקחים (משנ"ב).
ב. אם בדרך ההליכה של הקבוצה מהחצר הראשונה עברה דרך חצר השניה ושם נפלה המפולת על אחד מהעשרה. נחשב הדבר שיש קביעות, ולא הולכים אחר הרוב (ומצילים)[4] (ביה"ל).
❖ תינוק שנמצא מושלך בעיר שרובה גוים (משנ"ב)[עריכה]
◄ לדעת שו"ע (אבהע"ז ד, לד): הולכים אחר הרוב כיוון שאין קבוע ולא מצילים.
◄ לדעת רמ"א וגר"א: הולכים אחר הקבוע ומצילים.
⤶ אבל אם נמצא בדרך שרובה גוים לכו"ע לא מצילים (פרי מגדים).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ רש"י ביאר מעט שונה, ועיין בזה לקמן.
- ↑ כלומר, הולכים אחר הרוב בפיקוח נפש כשאין קבוע (כשכולם פירשו ממקומם ואין קבוע). אך כשיש קבוע הולכים אחר הקבוע ולא אחר הרוב בגלל חומרת פיקוח נפש. ביארתי על פי דברי הר"ן על הרי"ף שם. תוספות ובה"ג לומדים מדין 'וחי בהם' שלא הולכים בנפשות אחר הרוב. ותמה על דבריהם הפרי מגדים, אם כך מדוע כשאין קביעות הולכים אחר הרוב, הרי מדין תורה אסור שיהודי יסתכן בשביל מצוות התורה! ועל פי דברי הר"ן אפשר קצת יותר להבין. עיין בשער הציון (ו) בכל זה. ואגב היה נראה לומר שהולכים אחר הרוב (כשאין קבוע) כיוון שהתורה קבעה שברוב יש כוח בירור וכיוון שכך גם בדיני נפשות החמורים לא שינתה התורה מהכללים הרגילים ואמרה שכאשר יש לנו בירור של רוב הולכים אחריו הגם שייתכן והבירור של הרוב הוא לא בירור של עדים.
- ↑ * מצינו מקרים נוספים בהם הלכו חכמים אחר הרוב: רוב רופאים: השו"ע פוסק (שכח, י) שהולכים אחר המקילים. ובסימן תריח (ד) פסק שגם בשני רופאים מול מאה הולכים אחר המקילים ולא הולכים אחר רוב דעות בנפשות. המשנ"ב כתב שם שאם אחד מופלג בחכמה הולכים אחריו, אפילו שהמניין אינו שווה (בסימן שכח בביה"ל כתב שהולכים אחריו רק אם המניין שווה). רוב פוסקים: הבית יוסף (בסימן שכח) מביא את רבינו ירוחם האומר שגם בפוסקים לא הולכים אחר הרוב אלא מצילים גם על פי דעת מיעוט, וכן סבר החכמת שלמה (שם). בביה"ל (בסימן שכח (סעיף י)) כתב שהשו"ע הקל כר"י נגד רמב"ן ור"ן והכריע שטוב לעשות על ידי גוי.
- ↑ ובהרחבה: כנזכר בהערה לעיל, רש"י מבאר שהכוונה שאם כל הקבוצה פרשה למקום אחר, חוזר דין הקביעות למרות שכל הקבוצה זזה ממקומה. ואם כן, כאשר כל הקבוצה הלכה לחצר אחרת ושם נפלה עליה מפולת, לרש"י מפקחים. ותוספות הסכים לרש"י (ולדעתו אפילו אם עברו אחד אחר השני באותה חצר, מפקחים, שהרי בסופו של דבר כולם היו בחצר זו). וכתב מהר"ם בן חביב שאפשר שגם הרמב"ם וסיעתו שביארו אחרת את הסוגיא סוברים כדברי רש"י. (עיין בביה"ל בכל זה).