פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שלו ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג | הליכה על עשבים[עריכה]
הגמרא דנה (ק:) האם מותר ללכת על עשבים בשבת, ומסיקה שמותר ולא חוששים שמא יתלוש, שכן הלכה כרבי שמעון שדבר שאינו מתכוון מותר.
☜ כך פוסקים טור ושו"ע.
משמע בגמרא (ק:) שאפילו אם העשבים ארוכים ויש רגילות שהעשבים ידבקו בין אצבעות הרגלים מותר ללכת עליהם, כיוון שאין פסיק רישה שיפסקו. ואם מצא לאחר הליכתו עשבים על נעליו, אין להסירם בידו כיוון שהם מוקצה[1] (משנ"ב).
במקום שבו העשבים ארוכים יש להזהר שלא לרוץ עליהם כיוון שפסיק רישה הוא שיתלוש. ואף ללכת במהירות יש להזהר בזה (משנ"ב וביה"ל[2]).
[עריכה]
❖ השקיית צמחים[עריכה]
גאונים, סמ"ג, סמ"ק, תרומה, מרדכי, הגהות מימוניות וטור: מי שאוכל בגינות צריך להקפיד שלא ליטול שם ידיים על גבי העשבים, משום שמשקה אותם.
☜ כך פוסק שו"ע.
רמ"א (על פי התרומה): טוב לשמור עצמו שלא לאכול במקום שיש בו עשבים, מפני שבקושי יכול להזהר שלא ישפכו לו מים שם[3].
⤶ ואם זו גינה גדולה משבעים אמה, שלא מועיל לה היקף, ודינה ככרמלית, יש להזהר בכל מקרה כיוון שאסור לטלטל בה (ט"ז).
המשקה את הקרקע חייב משום זורע ומשום חורש, שמרפה את הקרקע (משנ"ב), ולכן יש להזהר שגם בקרקע שאינה זרועה, אם היא עומדת לחרישה, שלא לשפוך עליה מים. (ויש מי שהתיר כיוון שהחיוב לדעתו הוא רק משום זורע) (שער הציון). ויש מי שרוצה לאסור גם להטיל מים על שדה ניר (משום שזה מזבל את הקרקע), אך לא נהגו לחשוש לזה (ביה"ל).
האוכל בשדה שאינה שלו, הוי פסיק רישה דלא ניחא ליה, שיש מתירים, והרבה פוסקים אסרו זאת, כמבואר בסוף סימן שכ (משנ"ב).
❖ מי רגלים על צמחים[עריכה]
◄ סמ"ג, סמ"ק, תרומה, מרדכי וטור: יין או מי רגלים מזיקים לצמחים, ומותר לשפוך אותם על צמחים בשבת.
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ רא"ם: אסור לשפוך גם משקים אלו.
מג"א: לכתחילה יש להזהר אף במשקים אלו שלא לשפוך אותם על צמחים. ואם זה בגינת חברו אפשר להקל כיוון שזה פס"ר דלא ניחא ליה (שער הציון). (אליה רבה הקל להשקות ביין שהוא חזק).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
וכן כתב בכף החיים (כה'). אך כמה אחרונים חלקו וכתבו שאין בזה איסור מוקצה משום שזה דבר שאין לו חשיבות, וכמו שמצינו לעניין סילוק זבוב מהמשקה (עיין באחרונים בסימן שיט) והסרת נוצות מעל בגד (רמ"א בסימן שב, א). וכן כתב החזו"א (מז, ס"ק טו) לעניין סילוק פסולת מאוכל (כשאין איסור בורר) שאין בזה איסור מוקצה משום שאין לפסולת חשיבות וזה רק כתיקון המאכל. וכן פסק החזון עובדיה (ד, עמוד עו), שאין איסור מוקצה בדברים שאין בהם חשיבות.
- ↑
ויש לדון מדוע אסר, שהרי זה פסיק רישה דלא ניחא ליה ומשאצל"ג ומקלקל וכלאחר יד? ולפחות במקום צורך נקל כמו שהקל במשנ"ב בסימן שכא, נז (ע"ש בשער הציון) וכך סתם בשער הציון שטז, יח'. הגרש"ז מבאר (שש"כ כו, הערה סט) שייתכן ויהיה נוח לאדם בחיתוך העשבים, שלא יפריעו לו ללכת והוי פסיק רישה דניחא ליה. אם כך אפשר שהביה"ל אסר רק במציאות שניחא ליה, ואז למרות שזה תרי דרבנן אין להקל לכתחילה (מה עוד שאם ניחא ליה החיתוך אפשר שאין זה מקלקל והוי רק חד דרבנן), אבל במקרה שבו ודאי לא ניחא ליה בחיתוך העשבים- גם הביה"ל יודה שאין איסור לרוץ על הדשא. ובאמת שכך מדויק מדברי המשנ"ב שאסר לרוץ רק על עשבים ארוכים, אבל בעשבים קצרים לא שמענו מדבריו לאסור, וכך פסק השש"כ (שם, יט) לעניין ריצה על דשא. וייתכן שגם זה מהטעם הנ"ל, שבזה ודאי לא ניחא ליה.
ובאמת שיש שחלקו על דברי הביה"ל, והם ערוך השולחן (שלו, כא) וקצות השלחן (קמב, עמוד קכט) והביאם בחזון עובדיה (ד, עמוד עד), ופסק להקל בריצה כמותם.
- ↑ בסימן שכ הובאה מחלוקת ערוך ותוספות האם פסיק רישיה דלא ניחא מותר או אסור מדרבנן. הערוך התיר ותוספות אסר. לפי דברי הערוך, אם אדם אוכל בגינת חברו אין קפידא אם ישפכו לו שם מים כיוון שלא ניחא לו בזה, ולתוספות הדבר אסור. ועיין בסימן שכ להכרעת ההלכה.