פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה רא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה רא א סעיף א - שיעור מעיין ומקווה

הגמרא במסכת ע"ז עבודה זרה עה ב לומדת מהפסוק "אך במי נידה יתחטא" שהכוונה למים שנידה טובלת בהם, 40 סאה. בחגיגה (יא, א) הגמרא לומדת זאת מפסוק אחר - "ורחץ במים את כל בשרו", מים שכל גופו עולה בהם שהם אמה על אמה ברום שלוש אמות, ארבעים סאה.

טור ושו"ע: אשה לא נטהרת עד שתטבול במקווה של ארבעים סאה מים.

⤶ רבנו ירוחם ושו"ע: גם אם המים צבורים בצורה אחרת ולא באופן של אמה על אמה ברום שלוש אמות, אם מתכסה כולו במים מועיל.

⦿ מעיין קטן שאין בו מארבעים סאה (טור, ב"י)

בתורת כהנים הובאה דרשה מהפסוק "אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור", וחלק מהלימוד הוא שמעיין מטהר בכלשהו ואילו מקווה רק בארבעים סאה. הראשונים נחלקו באיזה מציאות מעיין מטהר בכלשהו.

◄ ר"י, רא"ש וטור: רק כלים נטהרים במעיין קטן , ובטבילת אדם גם במעיין צריך ארבעים סאה.

⤶ ראיה לשיטתם: במסכת חגיגה חגיגה כב א הגמרא אומרת שמקווה שחילקו אותו באמצעות סל גדול לשניים אינו מטהר, כי צריך ארבעים סאה במקום אחד, החורים שבסל לא מספיק גדולים כדי לחבר את שני הצדדים, והמים שנובעים מהאדמה מגיעים מנהר גדול. ר"י הוכיח שמדובר על מעיין ולא על מקווה, שהרי במקווה אין מים מחלחלים מהאדמה (כי הם זוחלים) - ובכל זאת מפורש שצריך ארבעים סאה, כדי ליישב את הסתירה בין התורת כהנים לגמרא, נאמר שבטבילת אדם צריך ארבעים סאה ובכלים לא.

⤶ רשב"א ור"ן: יש לחוש לשיטתם באיסור כרת.

☜ כך פסקו השו"ע, הב"ח והט"ז.

◄ רמב"ם וראב"ד: גם אדם נטהר במעיין שאין בו ארבעים סאה, כל עוד כל גופו עולה בבת אחת.

⤶ ראיה לשיטתם: המשנה בפרק ראשון (משנה ז) אומרת שבמקווה טובלים ומטבילים רק כשיש בו ארבעים סאה ואילו מעיין מטהר בכל שהוא. הב"י למד מכך שטובלים כלים ומטבילים אדם במעיין כלשהו, וזו דעתם של הרמב"ם והראב"ד.

☜ שו"ע (סימן קכ, א) וש"ך (ס"ק מב): בטבילת כלים שנקנו מגוי צריך ארבעים סאה גם במעיין, כמו טבילת אדם. רק בטהרת כלים מספיק מעיין כלשהו.

⦿ שיעור מקווה מדאורייתא ומדרבנן (היכל שלמה)

מהתורת כהנים שהובאה לעיל נראה שהצורך בארבעים סאה במקווה הוא מהתורה, שהרי ההבדל בין מעיין למקווה בזה נלמד מפסוק. במסכת נזיר נזיר לח א הגמרא אומרת שאמנם הייתה משמעות לשיעור רביעית לעניין מקווה, אבל רבנן ביטלו זאת. רש"י מבאר שהיה אפשר להטביל מחטים במקווה של רביעית מים, אלא שחכמים אסרו להטביל במקווה כזה (עפ"י הגמרא בפסחים יז, ב). מהמקור הזה נראה שהצורך בארבעים סאה הוא מדרבנן.

◄ תוס', רש"י, רשב"א, ריב"ש: בטבילת כלים מדאורייתא מספיק רביעית ורק מדרבנן צריך ארבעים סאה, אך לטבילת אדם מהתורה צריך ארבעים סאה (הגמרא בנזיר מדברת על כלים, והתורת כהנים על אדם).

☜ כך פסקו פמ"ג, פרי דעה, לחם ושמלה וחזו"א.

◄ סמ"ג: גם בטבילת אדם ארבעים סאה הם מדרבנן בלבד (הפסוק שהובא בתורת כהנים הוא אסמכתא - ב"י).

☜ כך פסקו הלבוש והב"ח.

⦿ חישוב ארבעים סאה בליטרים

שו"ע: ארבעים סאה הם אמה על אמה ברום שלוש אמות, כשאמה היא ששה טפחים וחצי אצבע (עפ"י הרשב"א, דהיינו אמה שוחקת).

⤶ הש"ך כותב שאם משערים באצבעות שוחקות אין צורך להוסיף חצי אצבע. אם כן, אמה היא עשרים וארבע אצבעות שוחקות (טפח הוא ארבע אצבעות. אמנם, יש שחלקו על הש"ך).

☜ גר"ח נאה: אצבע היא 2 ס"מ ואמה 48 ס"מ, ולפי זה שיעור מקווה הוא 331.8 ליטר. אמה (48 ס"מ) על אמה (48 ס"מ) זה 2304 סמ"ר, כפול שלוש אמות (144 ס"מ) זה 331,766 סמ"ק, סמ"ק שווה גרם מים וממילא השיעור הוא 331.76 ליטר. אמנם, הוא כתב שנהגו לחשב שאצבע היא 2.6 ס"מ ואמה 62.4 ס"מ, ולפי זה שיעור מקווה הוא 729 ליטר.

☜ חזון אי"ש: אצבע היא 2.5 ס"מ, ואמה 60 ס"מ. לפי זה שיעור מקווה הוא 648 ליטר.

☜ ישנן דעות רבות בשאלה כמה בדיוק זה אצבע וממילא מה שיעור מקווה. השיעורים נעים בין 250 ל922 ליטר, ולכתחילה ראוי שיהיה במקווה לפחות 1000 ליטר כדי לצאת ידי כל השיטות (בצורת ריבוע מדובר על 100*100*100, ומכיוון שגובה המים צריך להיות 1.2, 92*92*120. מבנה המקוואות והכשרם. ראה פירוט השיטות בספר שירת הים).

֎ גובה המים: צריך שגובה המים במקווה יהיה לפחות זרת מעל גובה הטבור, כדי שיהיה אפשר לטבול בלי להתכופף הרבה וכדרך גדילת האדם (רמ"א בסעיף סו. שו"ע בסימן קצח, לו. השיעור באדם בינוני הוא 1.2 מטר בערך - מבנה המקוואות והכשרם).

⤶ פת"ש: נוהגים שגובה המים יהיה לפחות חצי אמה מעל הטבור.

⦿ מקווה החסר חצי קורטוב (ב"י וחידושי הגהות)

◄ רמב"ם ותשב"ץ: שיעור הפוסל במקווה הוא קורטוב (1\64 לוג).

◄ תוס' וב"י: אם חסר אפילו כלשהו פסול.

☜ כך פסק הש"ך.

⦿ מקווה מצומצם (ב"י)

תוס' ורשב"ץ: צריך שיהיו במקווה יותר מארבעים סאה בדיוק, כדי שגם אחרי שיטבלו שם יישארו ארבעים סאה.

☜ כך פסק השו"ע. (דיני מקווה מצומצם הובאו בסעיפים סב - סד)

⦿ מים חיים לזבה ¬¬(ב"י)

בתורה מוזכר הצורך במים חיים (מי מעיין) רק בנוגע לזב. בברייתא מפורש שזב חמור יותר מזבה בכך שבזב צריך מים חיים ואילו בזבה לא צריך. אמנם, בבכורות (נה, ב) ובשבת (סה, א) מסופר שאביו של שמואל בנה מקוואות לבנותיו בימי ניסן, כי הוא חשש שטבילה בנהרות לא מועילה משום שמי הגשמים רבו על המים החיים, והראשונים נחלקו בביאור טעמו.

◄ רש"י, תוס', רמב"ם ורשב"א: רק זב צריך מים חיים ואילו זבה לא צריכה. רש"י: מי גשמים מטהרים רק כשהם מכונסים , ולכן אביו של שמואל בנה מקוואות כי בחורף רוב המים בנהרות הם מי גשמים ואי אפשר לטבול בהם בנהרות הזורמים.

☜ כך פסקו הב"י והב"ח.

◄ רבינו הלוי ורב פלטוי גאון: זבה צריכה מים חיים, כמו זב. לכן כשבנהרות רבו הנוטפים על הזוחלים וכבר לא נחשבים מים חיים, אביו של שמואל בנה מקוואות לבנותיו (שיוכלו לטבול שם אם הן זבות).

⤶ ב"ח: נראה בדעתם שזבה צריכה מים חיים מדרבנן בלבד. כך ניתן ליישב את שיטתם עם הברייתא שזב חמור מזבה.