פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה רא ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה רא ד סעיף ד - מקווה של גוי

התוספתא (ו, ג) אומרת שרבי חנניה בן תרדיון פסל מלטבול במקווה של גויים למרות שיש בו כמות גדולה של מים, כי חוששים שבלילה הגויים השתמשו במים לצרכיהם ומילאו את המקווה במים שאובים. החשש הוא שהמים יתלכלכו והגוי יחליף בשביל שנשים לא יימנעו מלטבול. (לא חוששים שיתכוון להכשיל בכוונה כי רק שהיהודי ידע מכך בסופו של דבר יש חשש. חכם צבי)

רא"ש: מקווה השייך לגוי ויהודים טובלים שם תמורת תשלום, מותר לטבול שם רק אם לא היה זמן שהיו במקווה פחות מעשרים ואחד סאה מים כשרים, ובנוסף המקווה נעול כך שהאפשרות של הגוי למלא מים היא רק בהמשכה דרך הגג.

◄ ב"י: בכל מקווה של גויים, אם לא נפחת מעשרים ואחד סאה המקווה כשר.

☜ כך פסק הרמ"א (הגוי נאמן לומר שהמקווה כשר ולא חוששים שלקח מים ומילא ביד, כי ספק דרבנן לקולא).

◄ טור: אם הגוי יכול להוסיף מים בצורה ישירה אין לטבול שם מחשש שהגוי לקח מים ומילא ביד, גם כשהמקווה לא נפחת מעשרים ואחד סאה.

☜ כך פסקו הב"ח והט"ז.

☜ שו"ע: אין להאמין לגוי על מקווה אלא אם כן הוא מעולם לא נפחת מעשרים ואחד סאה.

⤶ האחרונים נחלקו בביאור דברי השו"ע:

◄ ב"ח וט"ז: השו"ע מתיר בכל מקווה של גוי כשיש רוב כשרים, מטעמו של הרמ"א. הם עצמם חולקים וסוברים כדעת הטור. הלחו"ש ביאר שהשו"ע מתיר כשיש ספק על כשרות המים אפילו כשהספק לא שקול (עפ"י השו"ע בסעיף ע לעניין מכתשת).

◄ ש"ך: השו"ע מתיר דווקא במקווה נעול וכדברי הטור, ומדין רבייה והמשכה. ביאור הב"ח והט"ז שיש היתר כשרוב המים כשרים אינו מובן, שהרי השו"ע סובר שאפילו כולו שאוב כשר מדאורייתא ואין סיבה לחלק בין רוב כשרים למיעוט כשרים. גוי נאמן באיסור דרבנן רק כשהוא מסיח לפי תומו ובחזקת היתר .

☜ ש"ך וגר"א (עפ"י תוס'): כשהגוי לא מקבל תשלום על השימוש במקווה נאמן ולא חוששים שהחליף את המים, כי אין לו הנאה בכך.

⦿ מקווה שלא ידוע מי מילא אותו (דרכי משה)

◄ רשב"ץ: אם לא יודעים מי מילא, רוב מצויים אצל מצווה כשרים והמקווה כשר (אך אם יש חשש שגויים מילאו כדי לרחוץ שם המקווה פסול - דרכי משה עפ"י תוספתא וב"י). אם עד אחד אומר שהמקווה התמלא בצורה כשרה, נאמן גם כשיש חשש שגויים מילאו.

◄ מהרי"ק: עד אחד לא נאמן על כשרות מקווה כשיש חשש שגויים מילאו, אלא אם כן בידו לתקן ולהכשיר את המקווה כעת.

☜ רמ"א: אם במקווה היה כבר עשרים ואחד סאה ואין חשש שגויים מילאו כדי לרחוץ שם, המקווה כשר. כל שכן שעד אחד המעיד ובידו לתקן נאמן.