פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שמא א

סעיף א – דיני אונן[עריכה]

הטעם לאנינות[עריכה]

ירושלמי ברכות כא ע"ב, פרק ג הלכה א[עריכה]

תני: אם רצה להחמיר על עצמו {ולקיים מצוות באנינותו}, אין שומעין לו. למה? ^אמפני כבודו של מת {שנראה שאינו מתאבל עליו}, או ^במפני שאין לו מי שישא משאו {שצריך לדאוג לצרכי המת}.

אנינות מדאורייתא לעניין אכילת קדשים[עריכה]

זבחים ק ע"א[עריכה]

שהרי אמרו: 'אונן טובל ואוכל את פסחו אבל לא בקדשים', נימא ליה: קאמינא לך אנא יום מיתה דאורייתא, ואמרת לי את יום קבורה דרבנן!

• וכ"כ הפני ברוך (הל' אנינות סע' ג-ה עמ' 19) ע"פ הפוסקים: "אנינות יום המיתה ואפי' אחר שנקבר היא מן התורה, ואסור לאונן לאכול מן התורה מעשר שני, ביכורים וקדשים... אם לא נקבר ביום המיתה אפילו שהה כמה ימים עד הקבורה, כל אותם הימים עד הקבורה אינו אונן מן התורה, אבל הוא אונן מדרבנן אם צריך להתעסק".

גדר אנינות[עריכה]

מועד קטן כג ע"ב, ברכות יז ע"ב[עריכה]

מי שמתו מוטל לפניו: אוכל בבית אחר, אין לו בית - אחר אוכל בבית חברו, אין לו בית חברו - עושה לו מחיצה עשרה טפחים, אין לו דבר לעשות מחיצה - מחזיר פניו ואוכל, ואינו מיסב ואוכל, ואינו אוכל בשר, ואינו שותה יין, ואין מברך, ואין מזמן, ואין מברכין עליו, ואין מזמנין עליו, ופטור מק"ש, ומן התפלה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה.

• וכ"פ השו"ע ע"פ הראשונים: "מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, קודם קבורה:

  • אוכל בבית אחר^[1].

    • אין לו בית אחר - אוכל בבית חבירו.

    • אין בית לחבירו - עושה לו מחיצה ואוכל; ואפילו מחיצה של סדין סגי אם תקע שולי הסדין בענין שאינו ניטל ברוח.

    • ואם אין לו דבר לעשות מחיצה - מחזיר פניו ואוכל.

  • ובין כך ובין כך, ואפילו הוא בעיר אחרת - אינו מיסב ואוכל, ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין.

  • ואינו מברך ברכת המוציא, ולא ברכת המזון, ואין מברכים עליו ולא מזמנין עליו,

  • אפילו אם אוכל עם אחרים שמברכים, לא יענה אחריהם אמן.

  • ופטור מכל מצות {עשה} האמורות בתורה, ואפילו אם אינו צריך לעסוק בצרכי המת, כגון שיש לו אחרים שעוסקים בשבילו".

• כתב החכם צבי (הובא בפת"ש ס"ק ז) שאונן אמנם פטור ממצוות עשה, אך חייב במצוות לא תעשה.

• האם מותר לאונן לברך ברכות: (ב"י)

• רש"י ורמב"ם – אם רוצה לברך - יכול לברך.

• י"א (ע"פ דעת ר"ת) (הובא ברא"ש) – אם עוסק בצרכי המת - אסור לברך, ואם לא עוסק בצרכי המת - יכול לברך.

• תוספות, רבנו יונה ורא"ש – אסור לאונן לברך, גם אם רוצה.

  • הכרעה: השו"ע פסק כדעת התוספות וסיעתם: "וי"א שאפילו אם ירצה להחמיר על עצמו לברך או לענות אמן אחר המברכין – אינו רשאי". וכ"פ באו"ח (סי' עא סע' א). וכ"פ הפני ברוך (עמ' 21 סע' י).
  • וכתב המשנ"ב (סי' עא ס"ק ה) בדעת השו"ע: "מ"מ אין אנו יכולין למחות במי שנוהג היפך זה דיש לו על מי לסמוך היכא שיש לו מי שישתדל בשבילו בצרכי קבורה".

אונן שבעיר אחרת[עריכה]

• האם חל אנינות על קרוב שנמצא בעיר אחרת, כשיש למת קרובים המטפלים בו בעירו: (ב"י סע' ב, ש"ך ס"ק ה)

• ר"ת – לא חלים עליו דיני אנינות, כיוון שקרובים אחרים עוסקים במת.

• רא"ש – חלים עליו דיני אנינות, ואסור בכל המצוות כולם.

  • הכרעה: השו"ע הכריע כרא"ש: "ואפילו הוא בעיר אחרת {חלים עליו דיני אנינות}".
  • אך הב"ח (סע' ד) פסק כר"ת, שלא חל אנינות, אם יש קרובים אחרים שעוסקים בצרכי המת.
  • וכתב ערוה"ש (סע' יב) שיש לפסוק כשו"ע, ולכן אם קיבל מברק שמת לו קרוב, ינהג דיני אנינות עד זמן שמעריך שקברו את המת.

אכילת אדם אחר בפני המת[עריכה]

• האם מותר לאדם שאינו קרובו של מת לאכול בפני המת, והאם מותר בשבת לקרוב לאכול בפני המת: (ט"ז ס"ק א, ש"ך ס"ק ג, פת"ש ס"ק ב)

• (ט"ז (להבנת הפת"ש)) – מותר, משום שאדם שאינו קרוב, או קרוב בשבת, אינם מחוייבים לעסוק בקבורת המת.

• (ש"ך (להבנת הפת"ש)), פת"ש ושדי חמד – אסור, משום שיש בזה משום "לועג לרש חרף עושהו".

• (ט"ז וש"ך (להבנת באה"ט (מהרי"ט) וערוה"ש)), באה"ט (מהרי"ט) וערוה"ש – קרוב של מת - אסור לאכול בפני המת אפילו בשבת, משום לועג לרש. ושאינו קרוב של המת - מותר לאכול אפילו בחול בפני המת, שאין בו לועג לרש.

  • הכרעה: החזו"ע (אבלות ח"א "דיני אונן" סע' יד עמ' קנא) כתב להחמיר: "אפילו אדם אחר שאינו קרוב למת – אסור לו לאכול או לשתות לפני המת". וכ"פ הפני ברוך (הלכות אנינות סע' ז עמ' 20).
  • והוסיף הפני ברוך (הלכות אנינות סע' יט עמ' 23) שלאונן אסור אף בשבת לאכול בפני המת.

אנינות בשבת[עריכה]

מועד קטן כג ע"א[עריכה]

ובשבת: מיסב ואוכל, ואוכל בשר ושותה יין, ומברך ומזמן, ומברכין ומזמנין עליו, וחייב בקריאת שמע ובתפלה ובתפילין ובכל מצות האמורות בתורה. רבן גמליאל אומר: מתוך שנתחייב באלו {בשבת} נתחייב בכולן, ואמר ר' יוחנן: תשמיש המטה איכא בינייהו {לת"ק: אסור בתשמיש המטה. לרבן גמליאל: מותר בתשמיש המטה. עכ"פ משמע שאונן חייב במצוות בשבת}.

ירושלמי מועד קטן פ"ג ה"ה, יד ע"א[עריכה]

בשבת: מיסב ואכל כל צורכו, ושותה כל צורכו, ואוכל בשר ושותה יין, ומזמנים עליו, ואם בירך עונים אחריו: אמן, ואחרים שבירכו עונה אחריהן: אמן. אמר רשב"ג: הואיל והיתרתה לו את כל אלו, חייבהו בשאר מצוותיה של תורה, חיי שעה היתרתה לו חיי עולם לא כל שכן?! ר' יהודה בר פזי בשם ריב"ל: הלכה כרשב"ג.

ירושלמי ברכות פ"ג ה"א, כב ע"א[עריכה]

אמר ר' חנינא: מכיון שהוא {האונן} זקוק לו {למת בשבת} להביא לו ארון ותכריכין, כיי דתנינן תמן {כפי ששנינו במסכת שבת (פכ"ג מ"ד)} 'מחשיכין על התחום {הולכים עד סוף תחום שבת,לפני צאת השבת, כדי שבמוצ"ש יוכל להמשיך בהליכתו, על מנת} לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות', כמי שהוא נושא משאו {של המת ופטור ממצוות}.

• האם אונן פטור ממצוות בשבת לקראת הערב (כיצד מתיישבת הסתירה בין הבבלי לירושלמי ברכות): (ב"י)

• סמ"ג – אונן במשך כל השבת חייב בכל המצוות, ואף שהירושלמי חולק על הבבלי, הלכה כתלמוד הבבלי.

• י"א (מובא ברא"ש) – אונן בשבת לקראת הערב - פטור מקיום מצוות עשה, כיוון שיכול להחשיך.

• רא"ש – אונן בשבת לקראת הערב, אם צריך להחשיך כדי לעסוק במצוות המת - פטור ממצוות עשה.

  • הכרעה: השו"ע פסק כרא"ש: "בשבת ויו"ט אוכל בשר ושותה יין (אם ירצה)^[2] ומברך וחייב בכל המצות... ואם צריך להחשיך על התחום כדי לעסוק בצרכי המת - חל עליו אנינות ליאסר בכולם משעה שמתחיל ללכת כדי להחשיך על התחום".

תשמיש המטה לאונן בשבת[עריכה]

• האם מותר לאונן לשמש מיטתו בשבת: (ב"י, ב"ח סע' ו, שש"כ ח"ב עמ' ש)

• (רי"ף ורמב"ם (להבנת הב"י))^[3] ורא"ש – אסור, כדעת ת"ק, שכך משמע מהבבלי. ואין אומרים הלכה כמיקל, שאנינות אינה אבלות.

• רבנו יונה ע"פ הירושלמי – מותר בתשמיש המיטה, כדעת רבן גמליאל.

  • הכרעה: השו"ע פסק כרי"ף וסיעתו ע"פ הבנתו: "חוץ מבתשמיש המיטה שאסור בו". וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"א "דיני אונן" סע' כ עמ' קסד).
  • וכ"פ הפני ברוך (הלכות אנינות סע' יט עמ' 23) והשש"כ שאונן אסור בדברים שבצינעה, דהיינו רחיצה ותשמיש המיטה.

בגדי שבת לאונן[עריכה]

• כתב הברכי יוסף (ס"ק יד) ע"פ שו"ת בית דוד (יו"ד סי' קסז), שאונן שמת לו מת בליל שבת, מנהג העולם שלא ללבוש בגד מכובס באותה שבת, ויש להחמיר בזה אם אין צורך גדול להקל.

הליכת אונן לביה"כ בשבת ובחול[עריכה]

• כתב רמ"א: "ומותר לילך לבית הכנסת בשבת. ואף בחול אין בו איסור, רק מאחר שאסור להתפלל, מה יעשה שם".

• כתב השש"כ (ח"ב עמוד ש) שאונן בשבת מתפלל בביה"כ, ולא משנה את מקומו בביה"כ, ומצטרף למנין, אך ראוי שלא יהיה חזן, ולא יעלה לתורה, ולא ישנה את בגדיו, ואם הוא כהן אינו עולה לדוכן.

תפילת מנחה בערב שבת לאונן[עריכה]

• כתב בחזו"ע (אבלות ח"א עמ' קסג) שמי שמת לו מת בער"ש ואי אפשר לקוברו אלא במוצאי שבת - חייב להתפלל מנחה בער"ש, משום שנחשב כמי שאינו מוטל עליו לקוברו.

לימוד תורה לאונן בשבת[עריכה]

• כתב רע"א (ד"ה וחייב בכל המצוות) ע"פ התפארת למשה, שאונן אסור בלימוד תורה אף בשבת.

• וכתב ערוה"ש (סע' טז) שאונן יכול ללמוד בשבת שנים מקרא ואחד תרגום, ודברים הנצרכים לאבל.

• וכתב השדי חמד, שמכל מקום יכול להספיד בדברי תורה לכבוד המת (אף בימות החול).

מת שנפטר ביו"ט[עריכה]

• כתב השו"ע ע"פ הרא"ש: "ואם רוצה לקברו ביו"ט ראשון על ידי עממין {נוכרים} - אסור בכולן {בכל המצוות, שדינו כאונן}. וכל שכן ביו"ט שני, שהוא בעצמו יכול לקברו, שחלו עליו כל דיני אנינות".

• האם אנינות נוהגת ביו"ט שני: (ט"ז ס"ק ג, ש"ך ס"ק ט, פת"ש ס"ק טו-טז, משנ"ב סי' תקמח ס"ק יט)

• רא"ש, שו"ע וש"ך – אנינות נוהגת בכל יו"ט שני, משום שיכולים הקרובים לקבור את המת בעצמם.

• (מהר"ש^[4] (להבנת הדרישה והט"ז)), ט"ז ומג"א – אנינות נוהגת רק ביום של יו"ט שני (שבו אפשר לקבור את המת), אך לא נוהגת בלילה של יו"ט שני.

• סמ"ג (ומהר"ש (להבנת הש"ך)) – אין אנינות ביו"ט שני כלל, כפי שאין דיני אבלות ביום טוב.

  • הכרעה: המשנ"ב כתב שאנינות נוהגת רק ביום של יו"ט שני (כיוון שאין דרך לקבור בלילה), ולכן אונן מקדש בליל יו"ט שני. וכ"פ השש"כ (ח"ב עמ' שא).
  • וכתב הישועות יעקב, שאם אינו צריך לעסוק במת, כגון שיש חברה קדישא, חייב בכל המצוות.
  • וכתב השבט יהודה^[5] (סי' שמא ד"ה ואם צריך להחשיך) שאם רוצה לקבור ביו"ט שני - חלים כל דיני אנינות גם מהלילה, אך אם לא קוברים את המת כלל ביו"ט שני - אין כלל דיני אנינות ביו"ט.

אנינות לתלמיד שמת רבו[עריכה]

• כתב הרמ"א ע"פ הגהות אשירי: "י"א דתלמיד על רבו מובהק - אסור לאכול בשר ויין {בימות החול אך לא בשבת (ט"ז ס"ק ד)} כל זמן שמוטל לפניהם".

אנינות לקטן שמת תוך שלושים יום[עריכה]

• כתב בשו"ת תפארת למשה (הובא בפת"ש ס"ק א) שקטן שמת בתוך שלושים יום אסור לקרוביו לאכול בשר ולשתות יין כיוון שרוב התינוקות אינם נפלים, אף שלא מתאבלים עליו. וצ"ע לגבי פטור שאר מצות.

• אך הברכי יוסף (הובא בפת"ש שם) כתב שאין עליו כלל דיני אנינות שמי שלא מתאבלים עליו - אין בו דין אנינות.

אונן בפורים - סעודת פורים[עריכה]

• כתב השו"ע (או"ח סי' תרצו סעיף ז) לגבי אונן בפורים: "יש מי שאומר שאונן מותר בבשר ויין דלא אתי עשה דיחיד דאבילות ודחי עשה דרבים דאורייתא לשמוח בפורים דדברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה". וכ"פ החזו"ע.

• אך הרמ"א (שם) כתב: "ונ"ל דדווקא בלילה אע"פ שמתו מוטל לפניו, אבל ביום שרוצה לקברו קבורת מתו קודם".

• וכ"פ בשו"ת ושב הכהן (הובא בפת"ש ס"ק יא) שאונן לא יאכל בשר ולא ישתה יין, בסעודת פורים.

אונן בפורים - קריאת מגילה ומתנות לאביונים[עריכה]

• כתב המשנ"ב (או"ח סי' תרצו ס"ק כה) שאף בלילה עדיף שישמע את המגילה מאדם אחר, ולא יקראנו בעצמו.

• וכתב שו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא אות ד) לגבי מתנות לאביונים בפורים: "אם נותן לעילוי נשמתו של המת מסתבר דכמו שמותר לומר קדיש כך גם מותר גם בזה, וממילא יתחייב גם בפורים במתנות לאביונים".

אונן בפסח – בדיקת חמץ[עריכה]

• כתב בשו"ת בית יהודה (או"ח סי' ה, הובא בפת"ש ס"ק ו) שאונן פטור ממצוות בדיקת חמץ, ואדם אחר יבדוק לו את ביתו.

• ובספר תשובה מאהבה כתב שבפראג נוהגין שהאונן מקנה את ביתו לאדם אחר, וכך חברו יכול לבדוק לו בברכה.

• וכ"פ הילקוט יוסף (קצוש"ע יו"ד סי' ז' סע' עא): "אונן בליל בדיקת חמץ, ימנה שליח שיבדוק את החמץ במקומו... אם {השליח} אינו דר באותה דירה - יכוין השליח לצאת מברכת אחרים שבודקים לעצמם, ויבדוק לאונן בלי ברכה".

אונן בפסח – ביטול חמץ[עריכה]

• כתב הילקוט יוסף (קצוש"ע יו"ד סי' ז' סע' עב): "האונן יבטל את החמץ בליל י"ד, על ידי שיאמר כל חמירא דאיכא ברשותי וכו'. וכן למחרת בערב פסח יבטל את החמץ בעצמו בזמן הביעור. וחייב למכור ולבער את החמץ, כדי שלא יעבור על איסור בל יראה ובל ימצא".

אונן בפסח – ליל הסדר[עריכה]

• כתב גליון מהרש"א, שבליל הסדר ישמע האונן ממישהו אחר את קריאת ההגדה. וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"א עמ' קפד).

• וכתב הילקוט יוסף (קצוש"ע יו"ד סי' ז' סע' עה): "אונן צריך להסב בליל פסח כרגיל {כשאינו צריך להתעסק בצרכי המת}... כיון שכל דבר הצריך הסבה אם עשאו בלי הסבה לא יצא ידי חובתו".

אונן בחול המועד[עריכה]

• כתב השו"ע (או"ח סי' תקמח סעיף ה) שעל אף שאין דין אבלות בחול המועד, יש בו דין אנינות.

אונן בספירת העומר[עריכה]

• כתב גליון מהרש"א, שאונן יספור ספירת העומר בלא ברכה, בשביל שלא יפסיד את ספירת שאר הימים. וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"א עמ' קפו). וכ"פ שו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא אות ז).

אונן בתשעה באב[עריכה]

• כתב שו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא אות ח): "נראה דאונן בתשעה באב אם יחלוץ נעליו יקשה עליו מלהתעסק בצרכי המת - מותר בנעילת הסנדל, והוא הדין במי שנעשה אונן תוך ימי אבלו... אך בזמננו דאיכא מנעלים מותרות שהן טובות ממש כמו של עור אפשר דאסור בנעילת סנדל של עור".

אונן בתענית ציבור[עריכה]

• כתב הילקוט יוסף (קצוש"ע יו"ד סימן ז' סע' עח): "אונן חייב לצום בתעניות צבור כיון דהוי בשב ואל תעשה... אולם אם על ידי שיתענה ייחלש ולא יוכל לטפל בקבורת המת - פטור מלהתענות. וכיום שמוסרים את המת לטיפול החברא קדישא, בכל גוונא צריך להתענות".

אמירת קדיש בשבת ע"י אונן[עריכה]

• האם אונן אומר קדיש בשבת, על מת שהוא אונן עליו: (פת"ש ס"ק יד, שש"כ ח"ב עמ' רצט)

• ט"ז, אבן שהם, שער אפרים, נחלת שבעה ושבות יעקב – אונן אומר קדיש בשבת.

• נקה"כ וגליון מהרש"א – אונן לא אומר קדיש אף בשבת, שאין המת נכנס לגיהנום קודם קבורה.

  • הכרעה: הפת"ש כתב ע"פ השבות יעקב, שנהגו, שהאונן אומר הקדיש יחד עם החזן.
  • והחזו"ע (ח"א הל' ד עמ' שמז) פסק שאם מסר את מתו כבר לחברה קדישא - רשאי לומר קדיש, שאמירת הקדיש היא לכבודו של המת.
  • כתב השש"כ, שאם יש מי שישמור על המת שלו, מותר לו ללכת לבית הכנסת ולומר קדיש על מתו, אך במקום שנוהגים שאמירת קדיש היא רק ע"י אבל אחד ויש שם אבלים אחרים - הם קודמים לו.

נשיאת כפיים לאונן בשבת ויו"ט[עריכה]

• האם אונן רשאי לשאת כפיים בשבת ויו"ט: (חזו"ע אבלות ח"א "דיני אונן" הערה י עמ' קלח)

• יעב"ץ בשם המג"א ושער אפרים – אונן אינו נושא כפיים אף בשבת ויו"ט, כיון שנשיאות כפיים הוקשה לעבודה במקדש, ואסור לאונן לעבוד במקדש.
• החזו"ע – אונן רשאי לשאת כפיו בשבת ויו"ט, שאין היקש גמור בין נשיאת כפיים לעבודה במקדש, שהרי אע"פ שעבודה בלילה פסולה, הראבי"ה התיר לישא כפיים בלילה.

אכילה ושתיה להנאתו בלי ברכה[עריכה]

• האם מותר לאונן לאכול להנאתו בלי לברך: (חזו"ע אבלות ח"א "דיני אונן" הע' יג' עמ' קמט)

• גשר החיים – יתכן שאסור, משום שהתירו לאונן לאכול בלי ברכה, רק אכילה הכרחית, אבל אכילה שאינה הכרחית יתכן שלא התירו לו לאכול בלי ברכה.
• חזו"ע – מותר לו לאכול אף אכילה שהיא להנאתו בלי ברכה, כגון פירות ושאר משקים, שלא הגבילו אותו חכמים אלא בבשר ויין. שאין לנו להמציא חומרות יתרות שלא נמצאו בפוסקים.

אונן שעבודתו לשמש בסעודת מצווה[עריכה]

• כתב הגבעת שאול (הובא בפת"ש ס"ק י) שמותר לאונן לשמש בסעודת ברית מילה שבשבת, אם עבודתו בכך, בתנאי שלא יאכל שם. אך בסעודת נישואין או בברית מילה ביום חול - אסור לאונן לשמש בסעודה, אף שאינו אוכל.

אכילת בשר שנשתייר מן השבת[עריכה]

• כתב הפת"ש (ס"ק יב) שמשמע מהברכי יוסף, שמותר לאונן לאכול בשר שנשתייר משבת, אך לדעת הנוב"י – אסור.

שתיית דברים המשכרים[עריכה]

• כתב החזו"ע (אבלות ח"א "דיני אונן" הע' יג עמ' קנ) שאין איסור בשתיית שכר ויתר דברים המשכרים, אלא שהביא בשם הרב אפרים זלמן מרגליות^[6] שעכ"פ ישתה מעט שלא יבוא לידי שכרות, פן יתבטל מלהתעסק במצווה.

הצטרפות למניין[עריכה]

• כתבו מהרי"ט ופרח מטה אהרון (הובאו בפת"ש ס"ק יד) שאונן לא מצטרף למנין, ולכל דבר שבקדושה.

קדיש אחר שנמסר לחברה קדישא[עריכה]

• האם אונן צריך לומר קדיש אחר שהמת נמסר לכתפים: (ט"ז או"ח סי' עא ס"ק ב, חזו"ע אבלות ח"א דיני אונן הל' ט, עמ' קלו)

• גליון מהרש"א – אונן לא אומר קדיש על מת שלא נקבר, משום שהמת עדיין לא נכנס לגיהנום.

• ט"ז – "בן שהוא אונן על אביו ויש מתעסקין - ילך לבית הכנסת ויאמר קדיש כי זה כבודו של אביו".

  • הכרעה: החזו"ע (ח"א "דיני אונן" הלכה ט עמ' קלו) פסק כדעת הט"ז שאחר שמסרוהו לכתפים, יכול האונן לומר קדיש על המת ומצטרף לעשרה.

ברכות השחר לאונן[עריכה]

• כתב החזו"ע (ח"א "דיני אונן" סע' י עמ' קלח) שאונן פטור מברכות השחר, ואחר הקבורה מברך את כל הברכות, אף אחר חצות היום.

• אך הפני ברוך (הלכות אנינות סע' טז עמ' 22) כתב: "אם נמשך האנינות מהבוקר עד אחר ארבע שעות – לא יברך ברכת השחר, כיון דבעיקר זמן חיובו שהוא בבוקר היה פטור, חוץ מברכת התורה, וברכת שלא עשני גוי, ושלא עשני עבד, ושלא עשני אשה שמברך כל היום".

טלית קטן לאונן[עריכה]

• כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא אות ג): "אונן מותר בלבישת טלית קטן".

• וכ"פ הילקו"י (קצוש"ע יו"ד סימן ז' סע' מג): "אונן, אף שהוא פטור מן המצוות, אינו צריך לפשוט הטלית קטן מעליו, ואף מותר לו ללבוש בבוקר את הטלית קטן כהרגלו. ובלי ברכה".

יארציי"ט בשעת אנינות[עריכה]

• כתב ארבעה טורי אבן (הובא בפת"ש ס"ק ט) שאונן שיש לו יארציי"ט על הוריו, יכול לומר עליהם קדיש. אך הפת"ש נשאר בצ"ע בדין זה.

נטילת ידיים לאונן[עריכה]

• כתב הפת"ש (ס"ק ד) שאונן חייב בנטילת ידיים הן בבוקר והן על הלחם, אף שאסור לו לברך על הנטילה, משום שנטילה היא משום סרך תרומה, והאונן חייב לשמור על כל האיסורים כולל גזירות דרבנן. וכ"פ החזו"ע (ח"א "דיני אונן" סע' יג עמ' קמג) והוסיף שטוב שיטול גם מים אחרונים.

נודע לו שמת לו מת תוך כדי תפילה וכדומה[עריכה]

• כתב השבות יעקב (פת"ש ס"ק ו) שמי שהתפלל או קרא ק"ש, ופתאום נהיה אונן – לא יפסיק מתפילתו או מקריאתו. וכ"פ החזו"ע (ח"א "דיני אונן" סע' ח עמ' קל), והוסיף שהוא הדין בברכת המזון.

עניית אמן אחר ברכה של אונן[עריכה]

• כתב שו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא אות ה): "נראה להוסיף שאם עבר ובירך אין עונין אחריו אמן".

ברכת "אשר יצר אתכם בדין" לאונן ומלוויו[עריכה]

• כתב שו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא אות ו): "אונן עצמו פטור לגמרי מברכת "אשר יצר אתכם בדין", מכל מקום המלווים את המת מסתבר שצריכים שפיר לברך לאחר הקבורה".

קריאת שמע על המיטה לאונן[עריכה]

• כתב שו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא אות ט): "נראה שאם הקבורה תהא למחר והוא הולך לישן דשפיר חייב בקריאת שמע וגם בברכת המפיל כשהוא שוכב על מטתו, דבכה"ג לא שייך כ"כ הטעמים שנאמרו בפטורא דאונן ממצות". וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"א "דיני אונן" הע' א' עמ' קכ).

הודעה לאדם שמת לו מת[עריכה]

• כתב חמודי דניאל (פת"ש ס"ק ח) מי שנמצא לפני תפילה, לא יגידו לו שמת לו מת עד שיתפלל, אא"כ אין למת קוברים.

"ברכת המזון" או "אשר יצר" אחר הקבורה[עריכה]

• אונן שאכל סמוך לקבורה, או אונן שהתפנה קודם קבורה, האם צריך לברך לאחר הקבורה: (פת"ש ס"ק ה)

• מהר"י מליסא, מהר"ר דניאל וחכמת אדם (כלל קנג) – מברך אחר הקבורה את ברכה"מ או ברכת "אשר יצר".

• טוב טעם ודעת וערוה"ש (סע' יז) – אינו מברך כלל ברכה"מ או "אשר יצר" אחר הקבורה.

  • הכרעה: הגרע"י בחזו"ע (אבלות ח"א סוף הע' טו, עמ' קנב) וביבי"א (חלק ג או"ח סי' כז) והילקו"י (עמוד נא) כתבו שאינו מברך ברכה"מ או "אשר יצר", שבשעת החיוב היה פטור. ובסוף ההערה כתב החזו"ע שהנכון לצאת ידי ספק שיאכל האונן אחר הקבורה כזית פת ויברך ברכת המזון.

הנחת תפילין לאונן אחר הקבורה – עיין בסי' שפח סע' א.[עריכה]

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]