פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שנז א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א – מתי מותר להלין את המת[עריכה]
יסודות איסור הלנת המת[עריכה]
דברים פרק כא פסוק כג[עריכה]
לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱ-לֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:[עריכה]
סנהדרין מו ע"א – מז ע"א[עריכה]
וכל המלין את מתו עובר בלא תעשה. הלינהו לכבודו, להביא לו ארון ותכריכים – אינו עובר עליו...
{דף מז ע"א} ת"ש: הלינו לכבודו, לשמע עליו עיירות, להביא לו מקוננות, להביא לו ארון ותכריכין – אינו עובר עליו, שכל העושה אינו אלא לכבודו של מת.
מסכת שמחות פרק יא הלכה א[עריכה]
מפני שאמרו כל המלין את מתו הרי זה מנוולו; ואם לחפור לו קבר, או להביא לו תכריכין, או כדי שיבואו קרוביו ממקום אחר, מלינו ואין בכך כלום.
וכ"פ השו"ע ע"פ הרמב"ן והרא"ש: "אסור להלין המת, אלא אם כן הלינו לכבודו, להביא לו ארון ותכריכין או מקוננות, או כדי שיבואו קרובים או להשמיע עיירות".
וכתב החזו"ע (אבלות ח"א "דיני קבורה" סע' ג עמ' שעה) שכל לילה שעובר בלי לקבור את המת – עובר על בל תלין.
כמה ישלם עבור הקבורה[עריכה]
כתב החוות יאיר (הובא בפת"ש ס"ק א) אם שר דורש כסף לקבורת קרובו - ישלם עד חמישית מממונו, כתשלום על עשין. ועוד כתב שאיסור הלנת המת חל רק על מי שמוטל עליו לקבור את המת ולא על שאר האנשים ששם.
הלנת מת רשע[עריכה]
כתב הבשמים ראש[1] (הובא בפת"ש ס"ק א) שאפילו יהודי שהוא רשע גמור אסור להלינו.
הלנת המת לצורך וידוא מותו[עריכה]
כתב החת"ס (הובא בפת"ש ס"ק א) שאיזה חכם רצה לטעון שהיום אין איסור בל תלין, שישנם שחוזרים לחיות אחר שמתו, ולכן יש להלין כל מת, ולבדוק אם יקום ויחיה. אך החת"ס דחה את דבריו, וכתב שהאיסור במקומו עומד.
הלנת המת בנפלים[עריכה]
- האם בנפלים שייך איסור הלנת המת: (פת"ש ס"ק א)
מג"א (או"ח סי' תקכו ס"ק כ) ומחצית השקל (או"ח סי' תקכו ס"ק כ) – שייך בנפלים איסור הלנת המת.
ב"י (או"ח סי' תקכו סע' י) ע"פ הגהות מיימוניות – לא שייך בנפלים איסור הלנת המת.[2]
- הכרעה: כה"ח (סי' תקכו אות פט) הכריע שלא שייך בנפלים איסור הלנת המת.
הלנת המת לצורך המתנה לקרובים נוספים[עריכה]
- האם מותר להלין את המת לצורך המתנה לקרובים נוספים שיגיעו: (חזו"ע אבלות ח"א "דיני קבורה" סע' ד עמ' שעו)
- דברי מלכיאל (ח"ב סי' צה) – אם יש כבר קרוב אחד שנמצא לפני המת - אסור להלין את המת.
- גשר החיים – מותר להמתין אף למקורביו של המת (חבריו הקרובים, אף שאינם קרובי משפחה).
- שו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קנד) – "כל קרוביו אלה בכלל ההיתר... ולא על מקורבים... קרובים שבחו"ל שעל ידם נדחה קבורת המת הרבה אל יקפידו להמתין... ובפרט שבעו"ה הרבה פעמים אין הקרובים כ"כ שומרי תו"מ".
- חזו"ע – "אם קרוביו או בניו נמצאים במדינת הים ורוצים להשהותו עד שיספיקו ללות את המת - מותר, שזהו בכלל כבוד המת".
מתי עובר משום "לא תלין"[עריכה]
- מתי צריך לקבור את המת כדי שלא יעבור על איסור הלנת המת: (פת"ש ס"ק א, חזו"ע ח"א עמ' שעא)
שו"ע הגר"ז (סי' עב סע' ב), רש"ש (סנהדרין מו:) ומנחת חינוך (מצווה תקלז אות א) – מצוות עשה לקבור את המת לפני הלילה, אך עובר על הלאו רק אם לא קבר עד עלות השחר.
שו"ת גינת ורדים (יו"ד כלל ה סי' ג) ורע"א (או"ח סי' עד) – מצוות עשה ולא תעשה לקבור לפני הלילה.
יראים והרדב"ז (שו"ת ח"א סי' שיא) – יכול לקבור כל הלילה, שאיסור הלנת המת הוא כשהלין את המת כל הלילה עד הבוקר (וכתב הרדב"ז שמצוות "קבור תקברנו ביום" היא רק להרוגי בית דין).
- הכרעה: המשנ"ב (או"ח סי' עב ס"ק ו) הכריע כדעת הגר"ז וסיעתו, שצריך לקבור לפני הלילה, אך עובר על הלאו רק אם לא קבר עד עלות השחר.
- אך החזו"ע הכריע כדעת היראים וסיעתו, שיכול לקבור כל הלילה, ואינו עובר על "בל תלין" עד שמלין את המת עד הבוקר, שדין זה נלמד מעגלה ערופה, וקי"ל בקדשים שהלילה הולך אחר היום שלפניו. ועוד שדין זה להרבה פוסקים הוא רק מדרבנן, וספק דרבנן לקולא.
הלנת המת בירושלים[עריכה]
- כתב החזו"ע (ח"א "דיני קבורה" הע' ד עמ' שעז): "בירושלים העתיקה אין להלין מת אפילו לכבודו... ומיהו בירושלים החדשה – מותר להלין את המת לכבודו".
הלנת המת כדי שלא יתנוול[עריכה]
כתב החזו"ע (אבלות ח"א "דיני קבורה" הע' ד' עמ' שעז) שמותר להלין את המת כדי שלא יבוא לידי ניוול (כגון במקרה שהרופאים רוצים לנתח את המת ולבדוק מדוע הוא נפטר, ועל ידי שילין אותו יכול למנוע זאת).
מתוך הספר שירת הים - לפרטים