פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שסה א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א – החופר כוך למת[עריכה]
ברכות יד ע"ב[עריכה]
והתניא: החופר כוך למת בקבר פטור מק"ש, ומן התפלה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה. הגיע זמן ק"ש עולה ונוטל ידיו, ומניח תפילין, וקורא ק"ש ומתפלל. הא גופא קשיא: רישא אמר פטור, וסיפא חייב? – הא לא קשיא: סיפא בתרי {שני חופרים, אחד עולה לקרוא והשני ממשיך לחפור}, ורישא בחד {חופר אחד, לא מפסיק לחפור, שהעוסק במצווה פטור מהמצווה}.
וכ"פ השו"ע:
"החופר כוך למת – פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה {שהעוסק במצווה פטור משאר המצוות (ש"ך ס"ק א)}.
ואם הם שניים, והגיע זמן ק"ש, אחד עולה וקורא קריאת שמע ומתפלל, וחוזר זה וחופר, ועולה חבירו וקורא ק"ש ומתפלל.
ודווקא כוך, דלא חפיר ליה אלא חד, אבל אם היה מקום ששניים יכולים להתעסק בו כאחד - פטורים".
וכתב ערוה"ש (סע' ב) שה"ה בכל מי שעסוק במצווה הקשורה למת, שאין אחר יכול לעשותה, פטור מכל המצוות כולן. ודווקא שעוסק בענייני המת בחינם, או אף שעושה בשכר ואין מישהו אחר שיכול להתעסק בענייני המת.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים