פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שעב א

סעיף א – כניסת כהן לבית הפרס ולחו"ל[עריכה]

ברכות יט ע"ב[עריכה]

מתיבי: קברו את המת וחזרו, ולפניהם שתי דרכים, אחת טהורה ואחת טמאה, בא {האבל} בטהורה - באין {המלווים} עמו בטהורה, בא בטמאה - באין עמו בטמאה, משום כבודו. אמאי? לימא: אין חכמה ואין תבונה לנגד ה'? תרגמה רבי אבא: בבית הפרס דרבנן.

עבודה זרה יג ע"א[עריכה]

תניא: ... ואם היה כהן - מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהם. וכשם שמטמא בחוצה לארץ, כך מטמא בבית הקברות. בבית הקברות סלקא דעתך? טומאה דאורייתא היא! אלא בית הפרס {שדה שנחרש בה קבר} דרבנן. 'ומטמא ללמוד תורה ולישא אשה.

א"ר יהודה: אימתי? בזמן שאין מוצא ללמוד, אבל בזמן שמוצא ללמוד - אינו מטמא; רבי יוסי אומר: אפילו בזמן שמוצא ללמוד - יטמא, לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל'... ואמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי.

• לאלו מצוות מותר לכהן לעבור בשדה בית הפרס: (ב"י, חזו"ע אבלות ח"ב הלכות טומאת כהנים סע' ט עמ' יח)

• תוס' – דווקא למצוות חשובות כגון לימוד תורה (שהתלמוד מביא לידי מעשה) ונשיאת אשה (שלא לתוהו בראה).

• שאילתות – לכל המצוות כולן, שתלמוד תורה ונשיאת אשה הם מצוות קלות, ולכן כל שכן שבשביל שאר מצוות.

• טור (ע"פ הב"ח) – לכל המצוות כולם, שתלמוד תורה ונשיאת אשה הם דוגמאות, אך אף בשאר המצוות הדין כן.

  • הכרעה: השו"ע פסק כטור: "אף על פי שהכהן אסור ליכנס לבית הפרס (פירוש: שדה שנאבד בה קבר, ושנחרש בה קבר, ושיעורה מאה אמה) או לארץ העמים^[1], אם היה צריך לילך שם לישא אשה או ללמוד תורה, ואין לו דרך אחרת - יכול לעבור דרך שם, אפילו אם מוצא ללמוד במקום אחר. וכן אבל העובר דרך שם - יכול {כהן} לילך אחריו לנחמו. וכן מטמא בטומאה של דבריהם, לדין עם נוכרים ולערער עמהם, מפני שהוא כמציל מידם, וכן כל כיוצא בזה". וכ"פ החזו"ע.

שיעור החוצץ בפני הטומאה[עריכה]

ברכות יט ע"ב[עריכה]

ת"ש: דאמר ר' אלעזר בר צדוק {שהיה כהן}: מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים... אפילו לקראת מלכי אומות העולם... אמאי? לימא: אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'? כדרבא! דאמר רבא: דבר תורה, אהל, כל שיש בו חלל טפח - חוצץ בפני הטומאה, ושאין בו חלל טפח - אינו חוצץ בפני הטומאה, ורוב ארונות יש בהן חלל טפח, וגזרו על שיש בהן משום שאין בהן, ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן.

• כתבו תוס', רא"ש, רמב"ן (ב"י), טור, ב"ח (סע' ב), וט"ז (ס"ק א), שהיום אין לדלג כלל על קברים. משום שבזמנם היה בקברים יציאה של פותח טפח, ולכן הטומאה עלתה דרך הפתח. אך היום, שהקברים סתומים, ויש בקברים יותר מחלל טפח, הטומאה עולה כנגד כל הקבר (אם אין בקברים חלל טפח, הטומאה עולה רק כנגד המת עצמו).

	יש בארון חלל טפח	אין בארון חלל טפח
ארון סתום לגמרי (היום)	הטומאה עולה מעל כל הארון, שמטמא כל סביביו	הטומאה עולה כנגד המת עצמו
ארון שפתוח טפח (בזמנם)	הטומאה בוקעת דרך הפתח, ואין טומאה כלל על הארון

הודעה לכהן שישן שיש מת בבית[עריכה]

• כתב הרמ"א ע"פ תרוה"ד: "כהן ששוכב ערום, והוא באהל עם המת ולא ידע – אין להגיד לו, אלא יקראו לו סתם, שיצא כדי שילביש עצמו תחילה. אבל אם כבר הגידו לו – אסור להמתין עד שילבש עצמו. ודווקא אם הוא באהל המת, שהוא טומאה דאורייתא, אבל אם הוא בבית הפרס או ארץ העמים, שהוא טומאה דרבנן – ילביש עצמו תחלה, דגדול כבוד הבריות". וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"ב הלכות טומאת כהנים סע' יב, עמ' כג).

• אך הדגמ"ר (הובא בפת"ש ס"ק ה) חלק על הרמ"א וכתב שגם כשהטומאה מדאורייתא – מותר לו ללבוש את החלוק, ורק את שאר בגדיו אסור לו ללבוש.

• ועוד כתב הרמ"א ע"פ מהר"י וייל: "כהן שהוא ישן, ומת עמו באוהל - צריכין להקיצו ולהגיד לו כדי שיצא".

הודעה לכהן שיש מת בבית הסמוך לו[עריכה]

• כתב הש"ך (ס"ק ב) שאם הכהן נמצא בבית הסמוך למת, יכול להתלבש קודם, ואין צריך להקיצו, שהאיסור בבית הסמוך הוא רק מדרבנן.^[2]

• וכתב החזו"ע (אבלות ח"ב הלכות טומאת כהנים סע' יג, עמ' לב): "כהן שהיה יושב ולומד בבית המדרש... יש מת בבית הסמוך לבית המדרש, ויש שם חלון פותח טפח... – אינו חייב לצאת מבית המדרש, כיון שהיא רק טומאה דרבנן, שהותרה במקום ביטול תורה".

כהנים בקברי צדיקים[עריכה]

בבא בתרא נח ע"א[עריכה]

ר' בנאה הוה קא מציין מערתא, כי מטא למערתא דאברהם... כי מטא למערתא דאדם הראשון, יצתה בת קול ואמרה: נסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמה אל תסתכל. הא בעינא לציוני מערתא! כמדת החיצונה כך מדת הפנימית. {משמע שיש טומאה אף בקברי האבות}.

בבא מציעא פה ע"ב

ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן, כי מטא למערתיה דרבי חייא איעלמא מיניה... {משמע שיש טומאה אף בקברי צדיקים}.

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) - עשרה הרוגי מלכות - עמוד 447

כשהיה חבוש {ר' עקיבא} בבית האסורים היה יהושע הגרסי משמשו, פעם אחת ערב יום הכפורים עמד ונטל רשות מר"ע והלך לו לביתו, ופגע בו אליהו ז"ל ודפק בפתח ביתו, א"ל: "מי אתה?", א"ל: "אני אליהו!", א"ל: "ומה תרצה", א"ל: "באתי להודיעך שר"ע רבך מת!", מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים ומצאוהו פתוח ורב בית האסורים ישן וכל העם ישנים. באותה שעה נתחזק אליהו ונטפל לו ונשאו {את ר"ע} על כתפו, א"ל יהושע: "רבי, לא כהן אתה?" א"ל: "אין טומאה בצדיקים ולא בחכמים ובתלמידים".

• כתב שו"ת בתי כהונה (פת"ש ס"ק ב) שאסור לכהנים להשתטח על קברי צדיקים, שיש חשש שיש שם טומאה דאורייתא.^[3]

• וכ"פ בשו"ת מים חיים^[4] (חלק ב סימן סח): "ברור להלכה ולמעשה שאסור לכהנים ליכנס לקברי צדיקים ואף לא לקברי אבות האומה במערת המכפלה".

• וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"ב הלכות טומאת כהנים סע' ז עמ' יב): "אסור לכהן ללכת אל מערת המכפלה, ואל קברי הצדיקים, בטענה שהצדיקים אינם מטמאים... יש למחות ביד מי שרוצה להקל בזה, ולהודיע כי הוא איסור חמור".

טלטול מת בשבת לצורך מעבר לכהנים[עריכה]

• כתב הרמ"א (או"ח סי' שיא סע' ב) ע"פ הטור (יו"ד סי' שעב) ומהרי"ל: "אסור לטלטל מת ע"י ככר ותינוק לצורך כהנים או דבר אחר, אבל ע"י נוכרי יש מתירין. (וכן ראיתי נוהגים לצורך מצוה או חתונה {או צורך גדול אחר, כגון שהכהנים יכנסו (משנ"ב ס"ק יד)})".
• וכתבו האחרונים (הובא במשנ"ב סי' שיא ס"ק יג) שמותר לטלטל את המת מן הצד (היינו להופכו ממיטה למיטה) לצורך הכהנים, אפילו שלא ע"י כיכר ותינוק, שהרי הותר לטלטל מן הצד לצורך מקומו.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]