פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעד ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב – גדר מת מצווה[עריכה]
אבל רבתי פרק ד הלכה ח[עריכה]
לעולם אינו מת מצוה עד שימצאו ראשו ורוב. ר' יהודה אומר השדרה והגולגולת הן הן רובו.
ירושלמי נזיר פרק ז ה"א[עריכה]
שנאמר: "כי קבור תקברנו" מיכן שאינו נעשה מת מצוה עד שיהא ראשו ורובו. תני רבי יוסא קומי רבי יוחנן: כשם שאדם מיטמא למת מצוה, כך אדם מיטמא על אבר מת מצוה. אמר ליה רבי יוחנן ויש כן זו {האם אבר מן המת נחשב כמת}? רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: בחוזר תיפתר {שמצא כבר מת מצוה, ואח"כ חוזר על איבריו שנשארו (רמב"ן)}.
וכ"פ השו"ע: "אינו נקרא מת מצוה לענין זה, אלא אם כן מצא ראשו ורובו. ואם מצא ראשו ורובו חוץ מאבר אחד - חוזר ליטמא בשביל אותו אבר".
וביאר הש"ך (ס"ק א) שבזה חמור מת מצווה מקרובי כהן, שבקרוביו נטמא רק כשהם שלמים, ובמת מצווה נטמא אף על ראש ורובו, וכן נטמא אף על איבר אחד אם מצא את ראשו ורובו.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים