פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעד ח

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שעד ח

סעיף ח – אבלות על נפל[עריכה]

מועד קטן כד ע"א[עריכה]

תניא: תינוק כל שלושים יום, יוצא בחיק... ואין עומדין עליו בשורה, ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים.

שבת קלה ע"ב[עריכה]

תניא: ר"ש בן גמליאל אומר: כל ששהה ל' יום באדם - אינו נפל... הא לא שהה - ספיקא הוי. ^[1]

בכורות מט ע"א[עריכה]

אמר רב אשי: הכל מודים לענין אבלות, יום שלושים כיום שלפניו.

לא קים לן ביה שכלו לו חודשיו[עריכה]

• תינוק שלא קים לן ביה שכלו לו חדשיו, ומת קודם שלושים יום, וגמרו שערו וציפורניו: (ב"י)

• רמב"ן וטור – לא מתאבלים עליו, עד שיעברו שלושים יום.

• או"ז – מתאבלים עליו אפילו שנולד לשמונה.

  • הכרעה: השו"ע פסק כרמב"ן וסיעתו, שהלכה כמיקל באבל: "תינוק כל שלשים יום, ויום שלושים בכלל - אין מתאבלים עליו, אפילו גמרו שערו וצפרניו. ומשם ואילך מתאבל עליו".

מת מגורם חיצוני ביום השלושים[עריכה]

• האם מתאבלים על תינוק שנפל מהגג או אכלו ארי ביום השלושים ללידתו: (ב"י, שו"ע אה"ע סי' קנו סע' ד)

• הגהות מיימוניות ומרדכי ע"פ דברי ר"י – מתאבלים עליו, שהרי מת מוות שאינו קשור לגדילתו.

• ב"י – אין מתאבלים עליו, שכך אמר רב אשי בגמרא. וממה שכתב ר"י לא מוכח שסבר כן, ועוד ששאר הראשונים חלקו על דברי ר"י.

  • הכרעה: השו"ע (אה"ע סי' קנו סע' ד) פסק כדעתו בב"י: "אם מת בתוך ל', אפילו ביום השלשים, בין שמת מחולי בין שנפל מהגג או אכלו ארי - הרי זו ספק נפל ספק בן קיימא". ולכן לא מתאבל עליו".
  • וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"א "דיני קבורה" סע' ט, עמ' שפה): "תינוק שמת בתוך שלשים יום ללידתו, ויום שלשים בכלל – אין מתאבלים עליו", ולא חילק ממה מת התינוק.

אנינות לקטן שמת בתוך שלושים[עריכה]

• כתב הגר"ש קלוגר (שו"ת טוב טעם ודעת תליתאה ח"ב סי' רג) שאם התינוק מת ביום השלושים, אף שלא מתאבלים עליו - אוננים עליו.
• אך החזו"ע (אבלות ח"א הל' ג עמ' קכא) חלק עליו, וכתב שתינוק שמת בתוך ל' יום ללידתו - אין נוהגים בו דין אנינות.

בן שמונה חדשים שמת אחר שלושים יום[עריכה]

• האם תינוק שנולד לשמונה חדשים, ומת אחר שלושים יום נחשב נפל: (ב"י)

• רמב"ן – לא נחשב נפל, ומתאבלים עליו.

• רמב"ם – נחשב נפל, ולא מתאבלים עליו.

  • הכרעה: השו"ע פסק כרמב"ם: "ומשם ואילך מתאבל עליו, אלא אם כן נודע שהוא בן ח' {חדשים - שאינו מתאבל עליהם}". וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"א "דיני קבורה" סע' ט עמ' שפה).

תינוק שכלו לו חודשיו[עריכה]

שבת קלו ע"א[עריכה]

בריה דרב דימי בר יוסף אתיליד ליה ההוא ינוקא, בגו {בתוך} תלתין יומין שכיב. יתיב קמתאביל עילויה. אמר ליה אבוה: צוורוניתא קבעית למיכל {האם אתה רוצה לאכול מאכלי אבלים, ולכן אתה מתאבל}? אמר ליה: קים לי ביה, שכלו לו חדשיו.

• תינוק שקים לן ביה שכלו לו תשעה חודשים, אך נולד למקוטעים (בחודש התשיעי), ומת בתוך ל' יום ללידתו: (ב"י)

• רמב"ן וטור – מתאבלים עליו, אך עשיית שורה לאבלים וברכת אבלים עושים רק אם מת לאחר שלושים יום.

• רמב"ם – לא מתאבלים עליו, עד שלא יעברו שלושים יום מלידתו.

  • הכרעה: השו"ע פסק כרמב"ם, שהלכה כמיקל באבל: "ואי קים ליה ביה שכלו לו חדשיו, כגון שבעל ופירש, ונולד חי לתשעה חודשים גמורים, אפילו מת ביום שנולד – מתאבלים עליו", משמע שאם התשעה חודשים היו מקוטעים – לא מתאבלים עליו.

• כתב הרמב"ם (הל' אבל פ"א ה"ח): "בן תשעה חדשים שנולד מת... - אין מתאבלין עליהן". אך הראב"ד כתב שמתאבלים.

ספק אם נתעברה לראשון או לשני[עריכה]

• תינוק כשיש ספק מי אביו, כגון שאמו ספק אם התעברה לבעלה הראשון והעובר בן תשעה חודשים, או שהתעברה לבעלה השני והעובר בן שבעה חודשים – מי מהבעלים צריך להתאבל על הילד: (ב"י, ט"ז ס"ק ג)

• תוספות, סמ"ג, הגה"מ ומרדכי – שני הבעלים מתאבלים על הילד, ואף שאבלות דרבנן וכל אחד מהבעלים היה יכול לפטור עצמו מצד הספק, בשביל למנוע גנאי שלא יתאבלו כלל, הצירכו את שני הבעלים להתאבל.

• אור זרוע (ח"ב הל' אבלות סי' תכח) – רק בעלה האחרון מתאבל על הילד, "לא יתכן שיתאבלו עליו שניהם דאמרינו בודאי אינו כי אם בן אחד מהן, על כן אמרו שיתאבל האחרון, דהא אמו של ספק תחתיו כשנולד ומיחזי כבנו".

  • הכרעה: משמע מהב"י שפסק כתוס' וסיעתו, שכתב על דברי האו"ז: "ולא ידעתי מנין לו".^[2]
  • וכ"כ הרמ"א: "ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון - שניהם מתאבלים עליו".
  • וכתב תיבת גומא (הובא בפת"ש ס"ק יא), שאם בעל אחד מת - אין הבעל השני חייב להתאבל על הילד, שאין בזה גנאי, שתולים שהילד הוא של הבעל שמת. ועוד כתב, שגם הבן צריך להתאבל על שני הבעלים של אמו, שהם ספק אביו, אך אם מת אחד הבעלים כשהילד היה קטן, אין הבן חייב להתאבל על אביו.

תינוק שגדל באינקובטור[עריכה]

• תינוק פג שגדל באינקובטור ממתי מונים לו שלושים יום: (חזו"ע אבלות ח"א "על מי מתאבלים" סע' יא, עמ' תקמה-תקמח)

• תורת היולדת (עמ' שצא) ע"פ הגרי"ש אלישיב – "תינוק פג ששהה באינקובטור ומת - מונים לו שלשים יום משעת לידתו, ואין שהייתו במכשיר הנזכר נחשבת להמשך ההריון, אלא רק כמכשיר עזר לרפואתו".

• מנחת שלמה (ח"ב סי' צו אות ה), שו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' קפח אות ב), שו"ת מקוה מים (ח"ג יו"ד סי' לג אות ב) והחזו"ע – יש למנות שלושים יום משעה שיצא מהאינקובטור. וז"ל החזו"ע: "אין להתאבל על תינוק כזה אלא אם הוציאו הרופאים מן המכשיר הזה, ולאחר שלושים יום "מעת לעת" מת".

תינוק שנולד עם מום ונפטר אח"כ[עריכה]

• האם יש להתאבל על תינוק שנולד לתשעה חודשים, אבל היה בו מום בלבו (באופן שנעשה טריפה) והרופאים אומרים שאין לו סיכוי לחיות, ונפטר אחר שלושים יום: (חזו"ע ח"א "דיני אונן" הע' ג עמ' קכג)

• שו"ת דברי מלכיאל (ח"ב סי' צח) נשמת אברהם (יו"ד סי' שה עמ' שעג) בשם הגרי"ש אלישיב, ספר פתח דביר (ח"ב סי' קצט דף כא ע"ג), תשובות והנהגות (ח"ג סי' שעה) וחיים וחסד (עמ' קלז) – צריך להתאבל.

• שו"ת דברי דוד טיהרני (ח"א יו"ד סי' סז) – לא צריך להתאבל, שי"א שטריפה דינו כמת, והלכה כדברי המיקל באבל.

  • הכרעה: החזו"ע הכריע כרוב הפוסקים שצריך להתאבל עליו: "יש להתאבל על תינוק טריפה, אחר מלאת לו שלושים יום".^[3]

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]