פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעד יא

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שעד יא

סעיף יא – אבלות על נשיא ובן ראשון[עריכה]

נשיא שמת[עריכה]

• כתב השו"ע ע"פ הרמב"ן: "נשיא, אף על פי שהכל מיטמאין לו {שנחשב כמת מצווה}, אין מתאבלים עליו".

• וכתב הכל-בו (ב"י) שאף שלא מתאבלים על נשיא, אך הכל אוננים עליו.

התאבלות על בן ראשון[עריכה]

• האם מתאבלים על הבן הראשון של המשפחה: (ב"י, דר"מ ס"ק ו)

• יש נוהגים (מובא בכל-בו) – נוהגים שלא להתאבל על הבן הראשון שמת במשפחה (אף כשאינו בכור).

• אור זרוע וכל-בו – נוהגים שלא להתאבל על בכור שמת, משום שהבכורות קדושים ל-ה' (והמנהג שלא להתאבל על הבן הראשון שמת במשפחה הוא מנהג טעות).

• ריב"ש – מתאבלים גם על בן ראשון תמיד, והמנהג שלא להתאבל זה מנהג טעות שאין לו שורש ועיקר.

  • הכרעה: הב"י פסק כריב"ש, שיש להתאבל על בן ראשון תמיד.
  • וכ"פ הרמ"א: "י"א דאין מתאבלין על בן הראשון או בן הבכור שמת לאדם. והמנהג הוא מנהג טעות, אלא חייבים להתאבל עליהם. ומ"מ נשתרבב המנהג בעירנו שאין אב ואם הולכים אחר בניהם הראשון לבית הקברות".
  • וכתב הש"ך (ס"ק יא) שאף לנוהגים כרמ"א: "הולכים אחר בניהם השני, אף שהראשון היה נפל".

אבלות בשעת דבר[עריכה]

• כתב הרמ"א ע"פ מהרי"ל: "יש אומרים: בשעת הדבר - אין מתאבלים, משום ביעתותא, ושמעתי קצת נהגו כן".

• וכתב הפת"ש (סימן שצו ס"ק ג) שאם בתוך שלושים עבר הדבר - צריך להתאבל.

בן מאומץ שמתו הוריו המאמצים[עריכה]

סנהדרין יט ע"ב[עריכה]

כל המגדל יתום בתוך ביתו - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.

• כתב החזו"ע (ח"א "על מי מתאבלים" סע' יג, עמ' תקנא): "בן מאומץ, אף על פי שאינו חייב מן הדין לנהוג אבלות שבעה ושלושים על הוריו המאמצים - מצווה לומר קדיש לעילוי נשמת מאמציו, כי הוא חייב בכבודם בחייהם ובמותם, וטוב שיתאבל קצת עליהם, משום הכרת הטוב שגידלוהו והביאוהו עד הלום".

בן שנולד ע"י הפרייה מלאכותית[עריכה]

• כתב החזו"ע (ח"א "על מי מתאבלים" הע' יג, עמ' תקנג): "מי שאשתו נתעברה ממנו על ידי הפרייה מלאכותית...והבעל עמד במשמר שרק זרעו ניתן לתוך רחם אשתו... – הולד נחשב כבנו לכל דבר... והמיקל בזה פוגם בכבוד משפחות ישראל, שיחשדו שהולד בא בזנות חס ושלום".

מתוך הספר שירת הים - לפרטים