פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעה א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שעה א

סעיף א – ממתי מתחילה האבילות[עריכה]

זמן תחילת האבלות[עריכה]

סנהדרין מז ע"ב[עריכה]

רב אשי אמר: אבילות מאימתי קא מתחלת - מסתימת הגולל.

מועד קטן כז ע"א[עריכה]

תנו רבנן: מאימתי כופין את המטות? משיצא מפתח ביתו דברי ר' אליעזר. רבי יהושע אומר: משיסתם הגולל. מעשה שמת רבן גמליאל הזקן, כיון שיצא מפתח ביתו, אמר להם רבי אליעזר: "כפו מטותיכם!". וכיון שנסתם הגולל אמר להם רבי יהושע: "כפו מטותיכם!", אמרו לו: כבר כפינו על פי זקן.

• כתב הרי"ץ גיאת (הלכות תשובה עמ' ס): "ר' אליעזר שמותי הוא ואין הלכה כמותו במקום ר' יהושע". וכ"כ הב"י (כאן): "וידוע דהלכה כר' יהושע".

• מהו "גולל", שמשעה שמכסים את המת בו - מתחילה האבלות: (ב"י, ט"ז ס"ק א, ש"ך סי' שעג ס"ק יא)

• רש"י (כתובות ד ע"ב ד"ה גולל) ומרדכי – "זהו כסוי של ארון המת".^[1]

• (ר"ת (ע"פ דברי התוספות בכתובות ד ע"ב ד"ה עד))^[2] – "מצבה שהיא אבן גדולה".

• גאונים, ר"ח, ספר הערוך, רמב"ם (הלכות אבל פ"א ה"ב), רמב"ן ורא"ש – כיסוי הקבר (לא המצבה).

  • הכרעה: השו"ע פסק כגאונים, הרמב"ם וסיעתם: "מאימתי חל האבילות? משנקבר ונגמר סתימת הקבר בעפר".
  • וכתב הב"ח (סע' ב): "מנהג העולם... דלאחר שנקבר ונגמר סתימת הקבר בעפר מתחילין למנות שבעה ושלשים... הוי אליבא דכולי עלמא" (להבנתו שאין מחלוקת בין הדעות).

כיצד האבלים נוהגים ביציאתם מבית הקברות[עריכה]

• כתב השו"ע ע"פ הראשונים: "מיד מתחיל האבילות ומעטף ראשו, אבל אינו חולץ מנעליו עד שיגיע לביתו. ועכשיו נוהגים לחלוץ מנעל אחר סתימת הגולל מיד, כדאיתא בסימן שעו".

• כתב הט"ז (סי' שפב ס"ק א): "לפי מה שכתב המרדכי (סוף מו"ק) דאם הולך לפני השר ויש הקפדה עליו אם ילך בלא מנעלים יתן עפר במנעליו וילך עכ"ל. הוא הדין במקום סכנה ובכל מקום שצריך לילך במנעלים יעשה כן".

• כתב החזו"ע (אבלות ח"א "דיני לוית המת" סע' יח, עמ' של): "יש נוהגים שאחר קבורת המת נופלים על עפר הקבר, ונושקים אותו, והוא דרך כבוד למת, ובפרט אם היה המת תלמיד חכם, שראוי לעשות כן לכבוד התורה".

טעה והתחיל את האבלות קודם זמנה[עריכה]

• כתב הרמ"א ע"פ הרא"ש (שו"ת כלל כז, הובא בדר"מ ס"ק א): "היה סבור שנסתם הקבר והתחיל להתאבל, ואחר כך נודע לו שטעה - חוזר ומתחיל האבילות מחדש".

• אך החזו"ע (אבלות ח"ב, חיוב אבלות סע' ח, עמ' ק) כתב: "מי שקיבל מברק שבו מודיעים לו שמת אחיו במדינה אחרת, והתחיל להתאבל מיד, ולבסוף נודע לו שלא נקבר אחיו אלא אחר שלושה ימים מקבלת המברק – אינו צריך להשלים שלושה ימים בסוף שבעת ימי אבלו"^[3]. וכ"פ הילקו"י (סי' כד סע' ו). ועיין לקמן סע' ו.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]