פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שצו ב
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב – אם לא הקפיד על כל הימים[עריכה]
כתב השו"ע ע"פ הרא"ש והראב"ד: "במה דברים אמורים, בשלא נהג אבלות כלל כל שבעה; אבל אם זלזל במקצת הימים[1], ולא נהג בהם אבלות, כגון מי שאמרו לו שמת לו מת ביום הראשון, והיה בעיר אחרת ולא נהג אבלות, וביום השני בא לעירו ונהג אבלות – אין צריך להשלים, ומונה שבעה מיום הראשון".
וכתב הרדב"ז (הובא בפת"ש ס"ק א) שאם שמע שמת קרובו (והחל לשבת ז'[2]), ובאו ואמרו לו שהשמועה אינה נכונה (והפסיק אבלותו), ואחר יומיים אמרו לו שהשמועה הייתה נכונה – מונה את השבעה מיום השמועה הראשונה.[3] וכן פסק הש"ך לעיל (סי' שמ ס"ק מ).
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
ונחלקו האחרונים, מה ההגדרה של "מקצת הימים" שייחשב לו שישב שבעה:
דעת קדושים – צריך שרוב השבעה ינהג בדיני אבלות, ואם לא נהג רוב השבעה בדיני אבלות, צריך למנות שוב. ונשאר בצ"ע.
משמע משו"ת רע"א וחזו"א – מספיק שינהג אפילו שעה אחת אבלות, כדי שלא יצטרך להשלים אבלותו.
- ↑
כך הבין אותו ערוה"ש (סע' ד), אך בפת"ש לא כתוב שהתחיל לשבת שבעה.
- ↑
והוסיף ערוה"ש (סע' ד) שאף אם נודע לו, שהשמועה הייתה נכונה אחר שבעה, אינו צריך למנות מחדש את השבעה.