פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שצח א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א – המקור לאבלות ביום הראשון[עריכה]
- האם אבלות ביום הראשון היא מדאורייתא או מדרבנן: (ב"י, טור סימן שצח ושעה, ש"ך ס"ק ב, באה"ט ס"ק ב)
ר"ת, ר"י ורא"ש – אבלות היא תמיד מדרבנן (רק איסור אכילת קדשים ומעשר שני לאונן, הוא מדאורייתא).
גאונים, רי"ף, רמב"ם, ראב"ד ורמב"ן – אבלות ביום הראשון (כשהוא יום המיתה ויום הקבורה) לקרובים המפורשים בתורה - דאורייתא. ובשאר - דרבנן.
- ==== הכרעה: השו"ע סתם כדעת הגאונים, הרי"ף, הרמב"ם וסיעתם, והביא את דעת ר"ת וסיעתו: "אבלות יום ראשון, אם הוא יום מיתה וקבורה, הוי דאורייתא; ושאר הימים, מדרבנן. במה דברים אמורים, בשבעה מתים המפורשים בתורה שכהן מטמא להם[1], אבל אותם שהוסיפו עליהם[2] (כדאיתא בסימן שע"ד), אפילו ביום ראשון הם מדרבנן. ויש אומרים שאף אבילות יום ראשון דמיתה וקבורה הוי דרבנן בכל המתים". ====
- אך הרמ"א (סי' שצט סע יג) פסק כר"ת: "אין שום אבלות דאורייתא, וכן המנהג פשוט, ואין לשנות".
- והש"ך והבאה"ט פסקו כר"ת וסיעתו, שאבלות תמיד היא מדרבנן.
אבלות על אשתו[עריכה]
- לדעות הסוברות שיש אבלות מדאורייתא ביום הראשון, האם אבלות על אשתו היא מדאורייתא או מדרבנן: (ב"י)
רמב"ם – מדרבנן.[3]
רמב"ן – על אשתו הגדולה (מעל גיל מצוות): האבלות מדאורייתא. על אשתו הקטנה: האבלות מדרבנן.
- הכרעה: נראה מדברי השו"ע שסבר שהאבלות על אשתו היא מדאורייתא, שכתב: "במה דברים אמורים, בשבעה מתים המפורשים בתורה", משמע שכלל גם את אשתו.
גזירת שלושים – עיין לעיל סי' שצ סע' א[עריכה]
- האם גזירת שלושים גילוח ותספורת, הם מדאורייתא או מדרבנן: (ב"י, וב"י סי' שמ סע' א, וש"ך סי' שמ ס"ק ב)
ראב"ד – מדאורייתא, שכתוב "ראשכם אל תפרעו...", ולמדו שצריך ל' יום, בגזירה שווה "פרע" "פרע" מנזיר.
רמב"ן ורא"ש – מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא היא.
- הכרעה: הש"ך פסק כרמב"ן וסיעתו שהחיוב מדרבנן, ואסמכוה רבנן אקרא.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
וביאר הש"ך (ס"ק א) שהכוונה לאביו, אמו, אחיו, אחותו הבתולה, בנו, בתו, ואשתו הנשואה.
- ↑
שהם שלושה: 1. אחיו ואחותו מאמו. 2. אחותו (מאביו, מאמו או משניהם) ארוסה או נשואה (והרמב"ם (הובא ב"י) כתב שאחותו מאביו הנשואה, מתאבל עליה מדאורייתא, אך הרמב"ן חלק עליו וכתב: "מה שכתב באחותו נשואה שאבלותה מן התורה, זה לא ידענו לו צד סמך ומקום טענה"). 3. אחותו אנוסה או מפותה.
והרמב"ם (טור), הוסיף שאף אשתו קטנה, היא מדרבנן. (וכתב הפרישה (ס"ק ח), שהרמב"ם דיבר דווקא בקטנה, שלא קיבל אביה בשבילה קידושין).
- ↑
כתב הב"י, שניתן להסביר את הרמב"ם כמו הרמב"ן, שאשתו גדולה היא מדאורייתא, אלא שכתב הרמב"ם: "מדברי סופרים" גם על אשתו גדולה, משום שהדרשה נלמדת מדברי סופרים.