פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה תא ב
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב – על מי קורעים בחוה"מ[עריכה]
מועד קטן כד ע"ב[עריכה]
משנה: אין קורעין {בחוה"מ}... אלא קרוביו של מת.
גמרא: ... חכם שמת - הכל קורעין עליו... ואי אדם כשר - חיובי מחייב לקרוע.
- האם קורעים על מת בחוה"מ: (ב"י סי' שמ סע' לא, ש"ך שם ס"ק מו, ט"ז שם ס"ק יח, חזו"ע אבלות ח"א דיני קריעה סע' טו)
רמב"ם (פה"מ מו"ק פ"ג מ"ז), רמב"ן (תורת האדם שער הסוף - ענין הקריעה ד"ה מתניתין אין קורעין), רא"ם, מרדכי (מו"ק רמז תתפד) מנהג אשכנז[1] וטור – החייבים לקרוע (הקרובים, העומד בשעת יציאת נשמה, על אדם כשר או על חכם) - קורעים, אך לא קורעים קריעה של רשות (כשלא חייב לקרוע).
ראבי"ה (ח"ג הל' אבל סי' תתמא) וסמ"ק (מצווה צז) – לא קורעים כלל בחוה"מ, שאסור לקרוע במועד מדין תיקון כלי.
תרוה"ד – נוהגים לקרוע בחול המועד רק על אביו ואמו, כפשרה בין שתי הדעות.
- הכרעה: השו"ע פסק כרמב"ם וסיעתו: "אין קורעין בחול המועד אלא מי שהוא חייב לקרוע (כדאיתא בסימן ש"מ), אבל מי שאינו חייב, ורוצה לקרוע מפני הכבוד – אסור".
- אך הרמ"א (סי' שמ סע' לא) הביא את מנהג תרוה"ד: "וי"א דנוהגין שאין לקרוע בחוה"מ, רק על אביו ואמו; ועל שאר מתים {קרוביו (ש"ך)} קורעין לאחר המועד[2], ובמקום שאין מנהג, יש לקרוע על כולם".
- וכתב משאת בנימין, שבאשכנז נהגו לקרוע רק על אביו ואמו, ובפולין: נהגו לקרוע על כולם.
- וכתב הט"ז, שבמקום שאין מנהג יש לקרוע על כולם בחול המועד. וכ"פ הפני ברוך (סי' כח סע' ב).
- וכתב החזו"ע, שמנהג ירושלים לקרוע רק על אביו ואמו בחוה"מ, ועל שאר הקרובים אחר הרגל. ובשאר מקומות יקרע על כולם בחוה"מ, כדעת השו"ע. וכ"כ ביביע אומר (ח"ד יו"ד ס' כה).
כתב הברכי יוסף (ס"ק א, דין ה) שעל שמועה רחוקה של אביו ואמו – קורע רק לאחר המועד.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
וכן אמרו על רש"י שקרע במועד על קרובו.
- ↑
וכתב הש"ך (סי' שמ ס"ק מד) בשם הב"ח שאין חילוק בין יום קבורה ליום שמועה. וכתב הט"ז (סי' שמ ס"ק יח) בשם הב"ח שמה דקיימא לן דלא קורעים במועד על שאר קרובים, הני מילי היכא שיכול לקרוע אחר המועד, אבל היכא שאם לא יקרע במועד, לא יוכל לקרוע אחר המועד (כיוון שאחרי המועד תהיה שמועה רחוקה) – יקרע בזמנה בחוה"מ.