פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה תב ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז – שמועה קרובה בשבת[עריכה]
ירושלמי מועד קטן פ"ג הלכה ה[עריכה]
רבי חלבו רב חונה בשם רב: חל יום שמיני שלו להיות בשבת מגלח ערב שבת. היך איפשר? תיפתר שגררתו חיה ונתייאשו מלבקש… אמר רבי אבון: תיפתר שנסתם הגולל ערב שבת עם חשיכה. היך איפשר? אמר ר' אחא: תיפתר שסתמו גוי. אית דבעי מימר שבאת לו שמועה קרובה.
- השומע שמועה קרובה בשבת, האם השבת עולה למניין ז' ימים: (טור, ב"י, ט"ז ס"ק ה)
בה"ג, סמ"ג והגה"מ – השבת עולה לו, וקורע ביום ראשון, ומונה שבעה עד יום ששי. ובשבת מתאבל בצינעה.
רבנו יחיאל – השבת לא עולה לו למניין השבעה בתחילת המניין, ומתחיל למנות מיום ראשון.
- הכרעה: השו"ע פסק כבה"ג, סמ"ג והגה"מ: "השומע שמועה קרובה בשבת – השבת עולה לו ליום אחד, ולמחר קורע, והוה ליה יום ששי שביעי לאבלות". והוסיף בב"י, שבשבת מתאבל בצינעה, ואף אומר ברכת אבלים, משום שזה דבר שבצינעה.
שביעי לאבלותו שחל בשבת[עריכה]
- שביעי של אבלות שחל בשבת, ממתי יכול להפסיק אבלותו: (ט"ז ס"ק ה, ש"ך ס"ק ד, באה"ט ס"ק ה)
ר' יחיאל (להבנת הט"ז והש"ך) – מזמן הנץ החמה של שבת פסקה אבלותו לגמרי, שמקצת היום ככולו.
ר' יחיאל (להבנת הב"ח) – מזמן הנץ החמה של שבת, מותר רק בתשמיש המיטה ושאר דברים של צינעה.
ב"ח – נוהג אבלותו עד הערב (וצריך לשבת גם במוצ"ש), שלא אומרים בשבת מקצת היום ככולו.[1]
ט"ז – ינהג כפי שנוהגים בחול, ויפסיק אבלותו אחר תפילת שחרית.
- הכרעה: הפני ברוך (פרק כד, הלכה ד) פסק כדעת הט"ז: "חל יום השביעי בשבת... נוהגים להפסיק אחר התפילה הנהיגו גם בשבת להפסיק אחר התפילה. ומותר ללבוש מיד חלוק מכובס ע"י שילבשנו אחר".
שלושים לאבלותו שחל בשבת – עיין לעיל סי' ת סע' ב[עריכה]
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
ז"ל לשון הב"ח: "כיון דעושה מעשה אבלות במקצת יוצא ידי חובתו באותו מקצת הניכר משום אבלות, אבל ביום שבת שאין נוהג בו אלא דברים שבצינעא ואינו עושה מעשה שניכר משום אבלות - לא יצא ידי חובת ספירה ביום השבת, דבכל יום ויום משבעת הימים צריך שיעשה מעשה הניכר משום אבלות".