פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה תג ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג – לוויה לעצמות[עריכה]
מסכת שמחות פרק יב הלכה ד[עריכה]
ליקוט עצמות... אין עומדין בשורה עליהן, ואין אומרין ברכת אבלים ותנחומי אבלים עליהן, אבל אומרין עליהן תנחומין לעצמן. ואין עולין עליהן בחבר עיר, אבל מברין עליהן בתוך ביתו של אבל.
ירושלמי מועד קטן פרק א ה"ה, דף פ טור ד[עריכה]
תני: ליקוטי עצמות אין אומרים עליהן קינים ונהי, אין אומרים עליהן לא ברכת אבלים, ולא תנחומי אבלים... תני: אבל אומרים עליהן דברים, מהו דברים? רבנן אמרי קילוסין.
וכ"פ השו"ע ע"פ הראשונים: "עצמות, אין עומדין עליהם בשורה, אבל אומרים עליהם תנחומין לעצמם. ואין מברין עליהם בחבר עיר, אבל מברין עליהם בביתו. ואין אומרים עליהם קינה ונהי, אבל אומרים עליהם קילוסין".
וביאר הרמ"א: "דהיינו שבחו של מת, ומשבחיו להקב"ה שממית ומחיה".
וכ"פ החזו"ע (ח"ג הל' ה עמ' רמד) והוסיף בשם ספר "שבט יהודה", שבליקוט עצמות אומרים דברי כיבושין שהשומעים יזכרו יום הדין הגדול והנורא, שבו יתנו שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים ויזהרו שלא להיכשל בחטא.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים