פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה ת א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א – אבלות בשבת[עריכה]
מניין השבת בימי האבלות[עריכה]
מועד קטן יט ע"א[עריכה]
שבת עולה ואינה מפסקת {יום השבת שבימי אבלו נמנה כאחד מימי אבלו, אבל אינו מפסיק את אבלותו}.
ירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה ה[עריכה]
התיבון {הקשו}: הרי הרגל הרי הוא אסור בתשמיש המיטה ואינו עולה {למניין שבעה} אף השבת הואיל והיא אסורה בתשמיש המיטה לא תעלה {למניין שבעה}? - אמר ר' בא: איפשר לשבעה בלא רגל אבל אי אפשר לשבעה בלא שבת!
וכ"פ השו"ע: "שבת אינו מפסיק אבלות ועולה למנין שבעה".
כיצד מתאבלים בשבת[עריכה]
מועד קטן כד ע"א[עריכה]
{לגבי דיני אבלות בשבת:} אמר שמואל: פח"ז - חובה, נת"ר – רשות:
פ'ריעת הראש {בשבת צריך לפרוע ראשו, דהיינו שאסור להתעטף כאבל},
ח'זרת קרע לאחוריו {צריך להחזיר את הקרע לאחוריו},
ז'קיפת המטה {צריך לזקוף את המיטה} – חובה.
נ'עילת הסנדל,
ת'שמיש המטה,
ר'חיצת ידים ורגלים בחמין ערבית – רשות {אם רוצה לנהוג כאבל יכול, שלא ניכר בזה לרבים שהוא אבל}.
ורב אמר: אף פריעת הראש – רשות {שגם בזה לא ניכר שאבל}.
ושמואל, מאי שנא נעילת הסנדל דרשות, דלאו כולי עלמא עבידי דסיימי מסאנייהו {שאם האבל ילך יחף בשבת, לא ניכר שהוא אבל}, פריעת הראש נמי לאו כולי עלמא עבידי דמגלו רישייהו {וא"כ מדוע האבל חייב לגלות את ראשו, הרי אין זה אבלות בפרהסיא}? – שמואל לטעמיה דאמר: 'כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים - אינה עטיפה' {וממילא עטיפת אבל שונה מהעטיפות של שאר האנשים, ובכך ניכר שהוא אבל, ולכן אסור לאבל להתעטף בשבת}...
א"ר יוחנן: דברים שבצינעא נוהג... אמר רבא אבל מטייל באונקלי {"חלוק קרוע" (רש"י)} בתוך ביתו.
השו"ע פסק ע"פ הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש כשמואל: "שבת... קצת דיני אבלות נוהגים בו, דהיינו דברים שבצינעא שהם: תשמיש המטה ורחיצה. אבל דברים שבפרהסיא – לא {נוהג בשבת}, דהיינו: {שחייב} להסיר עטיפתו".
והעיר הרמ"א ע"פ הסמ"ג ומהרי"ו (דר"מ ס"ק א): "ודוקא כשהוא מעוטף עטיפות ישמעאלים כמו שנתבאר לעיל סימן שפ"ו, אבל קצת עטיפה שנוהגים בקצת מקומות כל ל', אין צריך להסיר בשבת, הואיל ויש לו מנעלים ברגליו[1]".
והוסיף וכתב השו"ע ע"פ הרא"ש: "{וכן צריך} ללבוש מנעליו {מפני שהיום לא הולכים יחפים, שלא יהיה ניכר שמתאבל (באה"ג ס"ק ג)}, ולזקוף המטה מכפייתה, ושלא ללבוש בגד קרוע, אלא מחליפו, ואם אין לו להחליף מחזיר קרעו לאחריו[2]".
בעניין לבישת בגדי שבת לאבל – עיין לעיל סימן שפט סע' ג, עמ' 277[עריכה]
דיני אבלות בערב שבת[עריכה]
כתב שו"ת גבעת שאול (סי' עב, הובא בפת"ש ס"ק א) שאין לאבל להקל בדיני אבלות עד כניסת שבת, ויש למחות במקילים בכך.
כניסת האבל לבית הכנסת בערב שבת[עריכה]
כתב באר הגולה (סי' שצג ס"ק (0)) שהמנהג בשבתות הוא שהאבל נכנס לבית הכנסת קודם תפילת ערבית של ליל שבת, והזקנים עומדים בפתח בית הכנסת בשתי שורות לנחמו.
וכתב בשו"ת שיבת ציון (סי' ס, הובא בפת"ש ס"ק א) שהאבל פוסק מאבלותו בערב שבת משעה שהקהל מקבל שבת באמירת "ברכו". והוסיף שאם האבל דר במקום שאין שם מניין - רשאי להקדים לקבל עליו שבת רק אחר זמן מנחה קטנה שהוא שעתיים וחצי לפני הלילה[3] (אף אם הוא רגיל בדרך כלל לקבל שבת מוקדם יותר).
עוד כתב בשו"ת שיבת ציון (שם) שנהגו שהאבל מתפלל בערב שבת תפילת מנחה בחליצת נעלים מחוץ לבית הכנסת, ולפני אמירת "ברכו" קוראים לאבל שייכנס, ונועל מנעליו ונכנס.
ובפני ברוך (סי' כג סע' ה, עמ' רמג) כתב: "מנהג אשכנז שהאבל נכנס לבית הכנסת קודם אמירת "מזמור שיר ליום השבת"[4], והשמש מכריז "צאו לקראת האבל" והקהל מקבל פניו בברכת "המקום ינחם אותך וכול'".
לימוד תורה לאבל בשבת[עריכה]
- האם מותר לאבל ללמוד תורה בשבת: (ב"י, ש"ך ס"ק ד)
ר"י – מותר, שהתורה משמחת את הלב, והאבל צריך לשמח את עצמו.
ר"ת, מהר"ם, רא"ש ואגודה – אסור, כיוון שהאבלות היא בצינעה.
- הכרעה: השו"ע פסק כר"ת וסיעתו: "ותלמוד תורה הוי דבר שבצינעא {ולכן אסור}".
חזרת האבל על פרשת השבוע בשבת[עריכה]
- האם מותר לאבל לחזור על פרשת השבוע: (טור, ש"ך ס"ק ד, ט"ז ס"ק א, פת"ש ס"ק ג)
רא"ש – מותר, "כיון שחייב אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור הוי כקורא את שמע ומותר".
אגודה (מו"ק פ"ג אות נח) – אסור, "נראה דאבל אין לו לחזור הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום".
- ==== הכרעה: השו"ע פסק כדעת הרא"ש: "אבל לחזור הפרשה, כיון שחייב אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור[5], הוי כקורא את שמע ומותר". ====
- ובפת"ש הביא בשם בנו של הבית הלל, שאם אבלותו תסתיים לפני יום ד' לא יקרא "שנים מקרא ואחד תרגום" בשבת משום שיכול להשלימם, אך אם אבלותו תסתיים אח"כ - יקרא בשבת.
- אך החזו"ע (אבלות ח"ב עמ' קצט) פסק ע"פ שו"ת ארבעה טורי אבן (סי' יא) ועוד: "מותר לקרות בשבת שבתוך השבעה את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ודינו כקורא את שמע שמותר".
שיעור קבוע שיש לאבל בשבת[עריכה]
- האם מותר לאבל ללמוד בשבת את הלימוד הקבוע שלו (כשיעור משניות): (פת"ש ס"ק ג, חיים וחסד פי"ג הל' טז)
קרבן נתנאל – מותר לאבל ללמוד את הלימוד הקבוע שלו.
שו"ת ארבעה טורי אבן[6] (סי' יא) – אסור אף כשלומד אותם באופן קבוע, שכן אבלות זו חמורה מאבלות של ט' באב, והרמ"א (או"ח סי' תקנג סע' ב) פסק לגבי שבת שחלה בערב ט' באב: "אין אומרים פרקי אבות".
- הכרעה: ערוה"ש (סע' ו) התיר ללמוד משניות שלומד באופן קבוע, והוסיף שאף אם יש לו שיעור קבוע ללמוד גמרא, פוסקים או חומש רש"י - יכול ללמוד בשבת.
עליית אבל לתורה בשבת[עריכה]
- האם מותר לאבל לעלות בבית הכנסת לתורה: (ב"ח, פת"ש ס"ק ד)
ר"ת ואו"ז – מותר, שאם לא עולה, נראה כאבלות בפרהסיא. (וכן ר"ת נהג שעלה לשלישי, כפי שנהג כל שבת).
מהר"ם – עדיף לכתחילה שהאבל ייצא החוצה בקריאת התורה, וכך לא יקראו לו.
- הכרעה: השו"ע פסק כר"ת וסיעתו: "ואם קראו את האבל לעלות לתורה - צריך לעלות, שאם היה נמנע היה דבר של פרהסיא; ורבינו תם היו קורים אותו בכל פעם שלישי, ואירע בו אבלות ולא קראו החזן, ועלה הוא מעצמו ואמר כיון שהורגל לקרותו שלישי בכל שבת, הרואה שאינו עולה אומר שבשביל אבלות הוא נמנע, והוי דברים של פרהסיא".
עליית כהן אבל לתורה בשבת[עריכה]
כתב הרמ"א ע"פ הגה"מ: "וכן אם הכהן אבל ואין כהן אחר בבהכ"נ - מותר לקרותו; אבל בענין אחר - אסור".
והחת"ס (סי' שנב) תמה על הרמ"א מדוע לא הביא את דברי המהר"ם (הובאו לעיל) שהורה לצאת מבית הכנסת. וכתב החת"ס, שבמקום שנוהגים שכהן יוצא מבית הכנסת בזמן קריאת התורה כדי שישראל יעלה במקומו - אף כהן אבל ייצא כדי שלא יקראו לו, ואין זה נחשב אבלות בפרהסיא. אך אם קראו לו כבר לעלות בתורה - מותר לו לעלות.
ובחזו"ע (אבלות ח"ב עמ' רלא) פסק כדעת הרמ"א: "אסור לאבל לעלות ולקרות בספר תורה, ואפילו אם היה כהן... ואם הוא כהן, ואין שם כהן זולתו, בשבת – מותר לקרותו ולהעלותו לספר תורה".
אבל שצריך לעלות לתורה[עריכה]
- האם אבל שצריך לעלות לתורה בשבת (כגון: שיש ברית לבנו, יארציי"ט וכדומה) עולה: (ט"ז ס"ק א, פת"ש ס"ק ה)
רש"ל וכנה"ג – אסור לו לעלות. ולמרות שבדר"כ עולה, אין בזה אבלות בפרהסיא.
דת אש (סי' ו) ופר"ח – מותר לו לעלות, שאם לא עולה נחשב כאבלות בפרהסיא.
- הכרעה: בספר חיים וחסד (פי"ג הל' כז) כתב שמותר לאבל שיש לו אירוע מיוחד לעלות לתורה. וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"ב עמ' רלב): "אבל שנולד לו בן זכר, והמנהג בשבת להעלות את אבי הבן לספר תורה מכלל שבעה עולים – מותר להעלותו".
אבל שהוא בעל קורא[עריכה]
כתב החזו"ע (אבלות ח"ב, תלמוד תורה סע' ט, עמ' רכז): "שליח צבור שהוא קורא בתורה בבית הכנסת באופן קבוע בכל שבת בפרשת השבוע, ואירעו אבל – מותר לו לקרוא בתורה כמנהגו, אם לא יעשה כן הוי אבלות דפרהסיא בשבת".
עוד דיני תלמוד תורה לאבל - עיין לעיל סי' שפד סע' א.[עריכה]
סדר ליל שבת לאבל[עריכה]
כתב החזו"ע (ח"ג הל' ו עמ' פז) שבליל שבת פותח האבל באמירת "שלום עליכם מלאכי השלום", ואשת חיל ואח"כ קידוש. והתיר לפרוס מפה מכובסת ומגוהצת על השולחן. ואם רגיל לברך את בניו ובנותיו רשאי לנהוג כן גם בשבת שבתוך השבעה.
זקיפת המיטה מזמן המנחה[עריכה]
מועד קטן כז ע"א[עריכה]
ת"ר: מאמתי זוקפין המיטות בערב שבת? מן המנחה ולמעלה. אמר רבה בר הונא: אף על פי כן, אינו יושב עליה עד שתחשך. ולמוצאי שבת, אף על פי שאין לו לישב אלא יום אחד - חוזר וכופה.
וכ"פ הטור: "זוקפין המיטות בערב שבת מהמנחה {מנחה קטנה (נימוק"י, מובא בב"י)} ולמעלה, ואע"פ כן לא ישב עליה עד שתחשך, ולמוצ"ש חוזר וכופה, אפילו לא נשאר לו אלא יום אחד".
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
וכתב הש"ך (ס"ק ב) שהטעם שכתב הרמ"א: "הואיל ויש לו מנעלים ברגליו", אינו הטעם של מהרי"ו, שהרי מי שמתיר מטעם זה, יתיר גם בעיטוף ישמעאלים, אלא הטעם שמותר הוא, מפני שנוהגים להמשיך להתעטף ככה, גם אחר אבלות שבעה. ולכן הוסיף ע"פ הב"ח, שאחר ברכו של ערבית ליל שבת, יגביה את הכובע, שנוהגים שמטים את הכובע קדימה בימי השבעה.
- ↑
וכתב הש"ך (ס"ק ג) שהיום לא נהגו לדקדק בהחזרת הבגד לאחוריו, ומסביר שאולי הטעם, מפני שממילא הולך עם נעליים, ניכר שאינו אבל.
- ↑
ויש להקשות על דבריו שכתב שניתן לקבל שבת משעת מנחה קטנה, שהרי השו"ע פסק בהלכות שבת (או"ח סי' רסג סעיף ד) שקבלת שבת היא רק מפלג המנחה: "אם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד - רשאי... ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה". וכ"כ הרמ"א (סימן רסא סע' ב): "אם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך, הרשות בידו". וצ"ע.
- ↑
לכאורה מכיוון שהיום ברוב בתי הכנסת אומרים "מזמור שיר" אחרי שכבר שקעה השמש ונכנסה שבת בפועל, יש מקום לשלול מנהג הזה, משום אבלות בפרהסיא בשבת.
- ↑
וכתב הרש"ל (הובא בש"ך ס"ק ד, ובדרישה ס"ק א) שיכול האבל גם לחזור על הפרשה "שנים מקרא ואחד תרגום", אך דין זה הוא רק בשבת ולא בימות החול, שבשבת זה זמנו וחובת היום. ונראה מתוך שהש"ך כתב "והוא הדין", שהבין שכוונת השו"ע שאבל חזן יכול להכין את הפרשה לקראת קריאת התורה, ובנוסף לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום. וכן משמע מדברי המג"א (או"ח סי' תקנד ס"ק ז) ומדברי המשנ"ב (שם ס"ק ח).
אולם מהט"ז משמע שכוונת השו"ע רק להתיר לאבל לקרוא "שנים מקרא ואחד תרגום" (מתוך שכתב שהאגודה אסר בזה) ולא להכין את הקריאה בתורה.
ונחלקו האחרונים האם מותר לאבל ללמוד בשבת "שנים מקרא ואחד תרגום" עם רש"י:
ערוה"ש (ס"ק ו) – מותר מפני ש"כן דרכו בכל שבת - הוי כסדר התפלה".
ברכי יוסף (ס"ק ד) ושו"ת יביע אומר (ח"ד יו"ד סי' לא) – אסור ללמוד עם רש"י, אלא ילמד עם תרגום אונקלוס.
- ↑
כתבו רבי אלעזר רוקח (נולד בשנת ה'תמ"ה, 1685, ונפטר בשנת ה'תק"ב, 1741). מכונה גם ה"מעשה רוקח" על שם ספרו המפורסם (אין להתבלבל בינו לבין רבי אלעזר מוורמייזא, בעל ספר הרקח, מחסידי אשכנז של ימי הביניים). היה רב בקהילות ראקוב, טרנוב, ברודי, אמשטרדם וצפת, ואבי משפחת רוקח שבין צאצאיה נמנים אדמו"רי חסידות בעלז. נולד בקרקוב שבגליציה לשמואל שמלקה. בשנת ה'תק"א (1740) עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת, ובה נפטר.