פרשני:תנ"ך:שיר השירים ג יא

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

תנ"ך:שיר השירים ג יא

{יא} צְאֶ֧ינָה | וּֽרְאֶ֛ינָה בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה בָּעֲטָרָ֗ה שֶׁעִטְּרָה-לּ֤וֹ אִמּוֹ֙ בְּי֣וֹם חֲתֻנָּת֔וֹ וּבְי֖וֹם שִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ:

לאור הנאמר בפסוקים הקודמים, הפסוק קורא להתבונן בכל הטובה המגיעה מחזרת החיבור בין כנס"י לה'.

בנות ציון. ישראל שמצוינים לו במילה ותפילין וציצית^[1].

ביום חתונתו. זה מתן תורה.

וביום שמחת לבו. זה אוהל מועד/בית המקדש.

אמו. עדת הנשיאים נקראת אם בישראל^[2].

בעטרה שעטרה לו אמו.

כך מובא במדרש:"בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ מַהוּ 'בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ', אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ הֵיאַךְ, אָמַר לוֹ לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת יְחִידָה וְהָיָה מְחַבְּבָהּ יוֹתֵר מִדַּאי וְהָיָה קוֹרֵא אוֹתָהּ 'בִּתִּי', וְלֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקָּרָא אוֹתָהּ 'אֲחוֹתִי', וְלֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקָּרָא אוֹתָהּ 'אִמִּי'. כָּךְ הָיָה מְחַבֵּב יוֹתֵר מִדַּאי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וּקְרָאָן בִּתִּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה, יא): 'שִׁמְעִי בַת וּרְאִי', וְלֹא זָז מֵחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָן אֲחוֹתִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, ב): 'פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי'. וְלֹא זָז מֵחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָן אִמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נא, ד): 'הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ', וּלְאִמִּי כְּתִיב, עָמַד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַר אִלּוּ לֹא בָּאתִי אֶלָּא לִשְׁמֹעַ מִפִּיךָ הַטַּעַם הַזֶּה, דַּיִּי".

• עם ישראל הוא העם שממליך את הקב"ה בעולם. לכן כתוב בפסוק בדרך משל כאילו אנחנו שמים כתר על ראשו של הקב"ה.
• ועוד רואים במדרש שה' כאשר קורא לנו אם, הוא כביכול משים אותנו מעליו. והכוונה היא לתלמידי חכמים שיכולים לבטל את גזרות שגוזר הקב"ה.
• ועוד יש לומר, שהבת לא מוסרת את נפשה כלפי אביה. האחות יותר מסורה לאחיה, אבל האמא מוסרת את נפשה ממש עבור הבן שלה. כך הקב"ה התייחס למסירות של עם ישראל אליו כמסירות האם לבנו.