פרשת העקידה

קטע הלקוח מספר בראשית (כב, א-יט), בו מסופר על עקידת יצחק אבינו על ידי אברהם אביו, הכתוב בסידורים בתפילת שחרית מיד לאחר ברכות השחר.

הטור או"ח א מביא ש"טוב לומר פרשת העקדה" בבוקר. וכן כותב השלחן ערוך או"ח א, ה: "טוב לומר פרשת העקדה".

הגר"א בביאורו לשו"ע מפנה למדרש בראשית רבה נו, י שמסביר את חשיבות העקדה: "ר' יוחנן אמר, אמר לפניו רבון העולמים בשעה שאמרת לי קח נא את בנך את יחידך היה לי מה להשיב, אתמול אמרת כי ביצחק וגו' ועכשיו קח נא את בנך וגו' וחס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו בשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים תהא נזכר להם אותה העקידה ותתמלא עליהם רחמים".

הבית יוסף, ט"ז ומשנה ברורה מזכירים שני טעמים עיקריים לאמירת פרשת העקדה: 1) להזכיר זכות אבות, 2) להכניס בקרבנו תכונה של מסירות נפש כמו שהייתה ליצחק: "כדי לזכור זכות האבות לפני הקדוש ברוך הוא, וגם להכניע יצרו לעבודת השם יתברך כמו שמסר יצחק נפשו" (ב"י).

סייגו המגן אברהם והמשנה ברורה, שהתועלת באמירת פרשת העקדה זה דווקא אם אומר אותה בהבנה, ובהתבוננות במה שהוא אומר.