פתח פיך לאילם

במקרים מסויימים מוטל על בית הדין לסייע לבעל הדין לטעון את טענותיו, או לטעון במקומו כל טענה שיכול היה לטעון.

בשולחן ערוך (חושן משפט סימן יז, סעיף ט) מובא: "ראה הדיין זכות לאחד מהם, ובעל דין מבקש לאומרו, ואינו יודע לחבר הדברים, או שראוהו מצטער להציל עצמו בטענת אמת, ומפני החימה והכעס נסתלקה ממנו, או נשתבש מפני הסכלות - הרי זה מותר לסעדו ולהבינו תחילת הדבר, משום 'פתח פיך לאילם', וצריך להתיישב בדבר זה הרבה, כדי שלא יהיה כעורכי הדיינים". כלומר: על הדיין מצד אחד, לסייע לבעל הדין ה"אילם" בטענותיו, אך עליו גם להזהר שלא ינהג כאילו היה עורך דינו של אותו בעל דין.(להרחבה: עיין במאמר מעורבות הדיין בטענות הצדדים,

1. הפניה [[1]]).

כמו כן, יתומים שנתבעו לבית דין על דבר ירושת אביהם, או קונה שנתבע לבית דין על דבר הנכס שקנה, או מקבל מתנה שנתבע לבית דין על דבר המתנה שקיבל, או מלווה שנתבע לבית דין על דבר נכסי הלווה שנגבו (על ידו או על ידי בית דין) לפרעון חובו, בית דין טוענים להם כל טענה שיכול היה לטעון אבי היתומים, או המוכר, או נותן המתנה, או הלווה, שנאמר (משלי לא, ח): "פתח פיך לאילם".