צמצום (קבלה)

צמצום הוא מושג יסודי בקבלה.

הגדרה[עריכה]

הצמצום הוא מושג העוסק בתהליך שקדם לבריאה, אשר במהלכו צמצמה האלוקות את עצמה ובכך פינתה מקום על מנת לאפשר קיום של מציאות מחוצה להּ, כפי שכתב רבי חיים ויטאל: "וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים ...והנה אז צמצם את עצמו אין סוף..." ^[1].

האם הצמצום הוא כפשוטו או לא כפשוטו?[עריכה]

ישנן שתי אסכולות בין חכמי המקובלים בהבנת הצמצום. ישנם האומרים כי כאשר המקובלים, ובראשם האר"י דברו על הצמצום, הם התכוונו כי הצמצום הוא כפשוטו, כלומר שבאמת אור אין סוף הסתלק מאותם עולמות ואיננו נמצא בהם, וישנם כאלה הסוברים כי אינו כפשוטו, היינו שהוא עדיין נמצא בתוך העולמות מצדו, אולם מצד העולמות הוא אינו נמצא בהם, כלומר, אינו מתגלה בהם.

צמצום כפשוטו[עריכה]

ככל הנראה הראשון שכתב בפירוש כי הצמצום המוזכר בכתבי האר"י הינו כפשוטו היה רבי עמנואל חי ריקי, מגדולי מקובלי איטליה. בספרו "יושר לבב"^[2] הוא כותב: "החס על כבוד קונו צרך להעלות על לבו מחשבת צמצום זה כפשוטו" משום שלא יתכן לומר שהבורא מצוי גם בדברים "הגשמיים, השפלים, הבלתי נכבדים ואף הנבזים". כך גם סבר רבי יהונתן אייבשיץ בספרו "שם עולם"^[3].

צמצום לא כפשוטו[עריכה]

לאבי שיטה זו נחשב רבי יוסף אירגאס (תלמידו של רבי עמנואל חי ריקי) אשר בספרו "שומר אמונים" (הקדמון)^[4] מתפלמס המפרשים את הצמצום כפשוטו, ומכריע "כי כל הרוצה להבין ענין הצמצום בפשוטו ממש הרי הוא נופל בכמה שבושים וסתירות של רוב עיקרי האמונה". הוא מונה עשר הוכחות לכך. גם רבי אברהם אירירא (תלמיד רבי ישראל סרוג תלמיד האר"י) כותב כך^[5].

תורת החסידות צידדה באופן מובהק ומוחלט בפרשנות זו, שכן לשיטתה האלוקות נמצאת בכל דבר ו"לית אתר פנוי מיניה"^[6]. במיוחד, ידועה שיטה אשר הצמצום אינו כפשוטו בתורת חסידות חב"ד והתנגדות חזקה נגד הבנה של צמצום כפשוט. רבי שניאור זלמן מלאדי כתב בצורה חריפה וקשה מאוד על אלו שהבינו שהצמצום כפשוטו: "שגגת מקצת חכמים בעיניהם, ה' יכפר בעדם, ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום הנזכר שם כפשוטו... לא בדעת ידברו..."^[7]. כמו כן, גם רבי נחמן מברסלב בספרו ליקוטי מוהר"ן^[8].

גם רבי חיים מוולוז'ין כותב בספרו נפש החיים^[9]: "וכל ענייני השינויים וחילוק המקומות... משל הם".

שיטת הגר"א[עריכה]

שיטת הגר"א בשאלה זו ברורה. הגר"א כותב^[10]: "ועל כן צמצם רצונו בבריאת העולמות, וזהו הצמצום... ורצונו שנקרא אין סוף, צמצם, שסילק מכל והאציל השגחה פרטית דקה...". מדבריו אלו אנו למדים שביאר את הצמצום על דרך רמח"ל, שאין אנו מדברים על עצמותו ית' אלא על רצונו, והצמצום משמעותו הוא, שצמצם רצונו האינסופי והתגלה אלינו ברצון מוגבל. וראה בספר "תורת הגר"א ומשנת החסידות" של הרב צבי אינפלד בהוצאת מוסד הרב קוק בו ניתוח מלא ומעמיק על הסוגיה הזו. ^{[דרושה הבהרה]} ובספר "קדוש וברוך" של הרב אשר זעליג מורסקי בו מובהרת באריכות דעת הגר"א ותלמידו ה'נפש החיים' בסוגיה זו עם מובאות רבות.

קישורים חיצונים[עריכה]

• 'צמצום' בגישה החב"דית, אתר חב"דפיה.
• ה'צמצום' במשנת הגר"א וה'נפש החיים', אתר הספר 'קדוש וברוך'.

הערות שוליים