קידוש
|
|
ברכה הנאמרת על כוס יין בשבת וביום טוב.
חיובה[עריכה]
"מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: 'זכור את יום השבת לקדשו', כלומר, זכרהו זכירת שבח וקידוש וכו'. מדברי סופרים - לקדש על היין" (רמב"ם שבת כ"ט, א'-ו'). אסור לטעום מאומה מזמן כניסת השבת ועד לאחר הקידוש. כאמור, את הקידוש עורכים על כוס יין. רק במקרה שאין ידינו משגת יין, או שנאסרה עלינו שתיית יין מטעמים רפואיים וכדומה, מותר לערוך את ה"קידוש" על הפת. במקרה זה, נוטלים ידיים לסעודה לפני הקידוש, ובמקום ברכת "בורא פרי הגפן", מברכים את ברכת "המוציא לחם מן הארץ". נוסח הקידוש, מלבד "בורא פרי הגפן", אינו משתנה.
פרטי דינים[עריכה]
על הכוס של הקידוש להכיל לפחות "רביעית" יין. בשעת הקידוש יש להקפיד שהכוס תהיה מלאה עד שפתה ביין. כמו כן, יש להקפיד שהכוס תהיה שלמה. לפני הקידוש מדיחים היטב את הכוס במים מבפנים ומבחוץ.
היין של הקידוש לא יהיה פגום, כלומר, שלא ישתה אדם מהיין שבכוס לפני הקידוש. אם שתו מהכוס, ניתן לתקן זאת על ידי הוספת יין לכוס, והיין שוב ראוי לקידוש.
הוצאה ידי חובה[עריכה]
כאשר מספר אנשים מסובים לסעודת שבת, נוהגים רבים שבעל הבית או אחד מהמסובים אומר בקול רם את הקידוש ומוציא את השאר ידי חובה. הטעם לכך הוא משום: "ברוב עם - הדרת מלך". על המקדש לכוון בלבו להוציא את המסובים ידי חובה. הם מקשיבים לברכותיו, מכוונים בלבם לצאת ידי חובה ולאחר הברכות הם עונים "אמן".
שתיית היין[עריכה]
לאחר אמירת הקידוש ישתה המקדש מלוא לוגמיו יין ("מלוא לוגמיו" הוא רוב רביעית). יש לשתות את היין מבלי לשהות הרבה. אם הפסיק באמצע שתיית היין שיעור זמן של "כדי אכילת פרס", לא יצא ידי חובתו.
אם המקדש לא טעם מהיין ואחד המסובים שתה במקומו מלוא לוגמיו יין, יצאו כל המסובים ידי חובה.
בדיעבד, כאשר אחד מהמסובים לא שתה מלוא לוגמיו, שתיית כל המסובים יחד מצטרפת והם יוצאים ידי חובה, אם כולם יחד שתו יין בשעור רוב "רביעית" בתוך זמן של "כדי אכילת פרס".
"אין קידוש אלא במקום סעודה", כלומר, שיש לסעוד מיד לאחר הקידוש, במקום שבו קדשו על היין.
קידושא רבה[עריכה]
בבוקר יום השבת, כולל הקידוש רק ברכה אחת - ברכת הנהנין על היין. קידוש הבוקר נקרא "קידושא רבה".
נוסח[עריכה]
רבים נוהגים לפתוח את הקידוש באמירת פסוקים אחדים מעניינו של יום: "ושמרו בני ישראל את השבת... ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם", "זכור את יום השבת לקדשו" עד "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו".
רבים טועים בכך שהם מסתפקים באמירת הפיסקה האחרונה בלבד ופותחים במלים: "על כן ברך...", שכן אסור לפתוח באמצע פסוק אלא בתחילתו.