קינים
|
|
כינוי לקרבנות מהעוף, עולה או חטאת.
קרבנות העוף מכונים בשם 'קינים' (קן ברבים) מפני שבדרך כלל היו קריבים בזוגות, קן של עופות.
אומרת התורה (ויקרא א יד) "ואם מן העוף קרבנו לה' - והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו".
קרבנות העוף היו קריבים רק מהתורים ומבני היונה. מהתורים דווקא מעופות בוגרים, ומבני היונה דווקא מגוזלים קטנים.
קרבנות העוף לא היו נשחטים בסכין מהצוואר כמו הבהמות, אלא נמלקים בצפורן ידו הימנית של הכהן ממול העורף. אם שחט קרבן עוף בסכין - הקרבן פסול.
המליקה הייתה אחת מהעבודות הקשות בבית המקדש.
מליקת העוף הותרה אך ורק לצורך קרבן, ולכן מי שימלוק עוף חולין ויאכלו - איסור אכילת נבלת העוף בידו.
בקרבנות העוף, אין צורך להקפיד על מין הקרבן (זכר לעולה ונקבה לחטאת), וגם אין צורך לבדקו ממום, ובלבד שלא יהיה בו מום מובהק של חסרון אבר.
עולת העוף[עריכה]
אדם שנדר או התנדב להקריב עולה מהעוף - היה מביא את העופות אל הכהן, והוא היה עולה אל הסובב באמצע המזבח והולך אל הקרן הדרומית מזרחית. שם היה הכהן מולק את העוף ומבתר את הקנה ואת הוושט (הבדלה). את הדם היה סוחט וממצה על קיר המזבח מעל לחוט הסיקרא, ואת דם הראש היה ממצה בפני עצמו. לאחר מכן היה סופג את הראש במלח ומשליכו אל האש. מגוף העוף היה מוציא את המוראה (זפק) ואת הנוצה ואת בני המעיים שנשלפים עם המוראה ומשליכם אל בית הדשן בצד המזבח. את גוף העוף היה משסע לשניים ולא מבדיל את החלקים, סופג במלח וזורק אל האש.
חטאת העוף[עריכה]
אדם שהתחייב להביא חטאת מהעוף (כגון קרבן עולה ויורד של עני) מביא שני עופות, אחד לעולה ואחד לחטאת. הכהן היה עושה את העולה כהלכתה, ועם החטאת היה ניגש אל קרן דרומית מערבית, מולק, מזה מהדם אל קיר המזבח מתחת לחוט הסיקרא, את שארית הדם ממצה אל היסוד, וכל בשר העוף הותר לאכילה לכהנים בלבד.
גופי הלכות[עריכה]
הלכות קינים נחשבות לסבוכות עד מאד, ועליהם אומרת המשנה (אבות ג י"ח) "הן הן גופי הלכות". הסיבוך העיקרי הוא במקרים של ערבוב בין קיני עולה לקיני חטאת, שהרי קרבן עולה שנעשה כמעשה חטאת או חטאת כמעשה עולה פסול.
בגלל הקושי הרב בהלכות הקינים - היה ממונה עליהם תלמיד חכם גדול ובקיא בהלכות. המשנה בשקלים (ה א) אומרת שפתחיה (שהוא מרדכי היהודי) היה הממונה הראשון על הקינים בבית שני. התוספות במנחות סד: אומרים שכל הממונים אחריו היו מכונים בשם 'פתחיה' על שמו. בגמרא במנחות שם ובירושלמי על שקלים מובאים סיפורים סבוכים בענייני קינים שהוא פתר.
הרמב"ם אומר שתפקיד הממונה היה גם לספק עופות ליהודים שרצו להקריב.