קללה

האיסור לגדף ולחרף את הזולת או את עצמו.

המקלל את חברו או את עצמו בשם ה' או באחד מכינויו של שם ה' בכל שפה שהיא, עובר על לאו מן התורה, שנאמר: "לא תקלל חרש". כוונת הפסוק היא, שאפילו חרש שאינו שומע ואינו מצטער - אסור לקלל אותו. אסור לקלל גם ללא הזכרת שם ה' או כינוי של שם ה'. גם ברמז אסור לקלל אם משתמעת מהדברים קללה.

בספר חסידים מובא, כי המקלל את חברו, הקללה חוזרת למקלל, "שכל הקללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד".