קנייני גזילה
|
|
גזלן קונה את החפץ הנגזל ומחויב להשיב את ערכו לנגזל (הסוגיות בבבא קמא סו.).
מקור וטעם[עריכה]
במהותו נחלקו המפרשים (פרי משה גניבה וגזילה א):
- הגזלן קונה את החפץ לגמרי, אלא שמחויב לשלם דמים (חתם סופר חו"מ קלב בדעת רב בסנהדרין עב.). וכן כתבו התוס' (כתובות לא: ד"ה וברה"ד) שאין לחלק בין קנייני גזילה לשאר קניינים.
- ר"י (בתוס' שם) כתב שאינו קונה את החפץ להיות שלו, אלא רק להתחייב באונסין, ולכן סובר שקנייני גזילה קלים יותר משאר קניינים (ולכן רק בקנייני גזילה מועילה משיכה ברשות הרבים).
הדינים החלים ע"י קנייני הגזילה הם שלושה (קונטרסי שיעורים בבא קמא כ-ה):
- קניין החפץ - הגזלן קונה את החפץ להיות שלו, וחייב לנגזל רק את דמיו.
- חיוב אונסין - אם החפץ הנגזל יאנס, הגזלן מחויב לשלמו לנגזל.
- ההשתמשות - הגזלן נפטר מלשלם לנגזל על השתמשותו בחפץ הנגזל.
הנכס[עריכה]
הנכסים הנקנים הם מטלטלין.
קרקע אינה נגזלת (סוכה לא., לגבי יאוש בגזילה שלא מועיל בקרקע - תוס' סוכה ל: ד"ה וקרקע).
פרטי הדין[עריכה]
דעת הגנב - נחלקו האחרונים האם הגנב (או הגזלן) צריך כוונה לקנות את הגניבה ואם לא כיוון פטור, או שאין צריך כוונה משום שהקניין חל ממילא (צריך כוונה: פלס חיים, הובא בספר המקנה טז-א בתחילתו, קובץ שיעורים בבא קמא קא בדעת המגיד משנה. אין צריך כוונה: שבילי דוד שסג שהובא במקנה שם, דעת הקובץ שיעורים עצמו שם).
דעת הבעלים, מה שאין צריך אותה בגזילה, אע"פ שהוא המקנה ובכל הקניינים הרי צריך דעת מקנה, הוא חידוש שחידשה התורה (ספר המקנה טז-א ד"ה ונראה).
המקנה[עריכה]
הקדש, הגוזלו פטור מכפל, שנאמר "רעהו" ולא של הקדש. ונחלקו הראשונים האם חייב בקרן: לרמב"ם (גניבה א) חייב, ולראב"ד (בשיטה מקובצת בבא קמא עח:) פטור אף מהקרן.