קרקעות
|
|
הגדרה[עריכה]
דינים המיוחדים לקרקעות ולמחובר לקרקע.
פרטי הדין[עריכה]
תלוש ולבסוף חיברו, כלומר מטלטלין שחיברן לקרקע - חידש הקונטרסי שיעורים (בבא מציעא כו-יד) בדעת הר"ן (בחידושיו חולין טו:) שאינו כתלוש ואינו כמחובר אלא גדר שלישי.
בקניינים שונים[עריכה]
לגבי כמה קניינים דנו האם קרקעות נקנות בהם:
סיטומתא - הרא"ש (בבא מציעא פרק א סימן לח) סובר שקרקע נקנית בסיטומתא, אך הב"ח (חו"מ רא) כתב שלא.
קניין חצר לקנות קרקע, כגון עציץ שנמצא בחצר הקונה - ספר המקנה (טו-כו ד"ה גיטין) כתב שנקנה בקניין חצר, והנתיבות המשפט (רמא, הובא שם בד"ה הלום) כתב שאינו נקנה.
קניין אגב - קרקע אינה נקנית בו (אגב קרקע אחרת), כגון קרקע הסמוכה לתהום ועל גבה קרקע עליונה (תוס' ורשב"א בבא קמא יב., וכן כתב שו"ת הרשב"א תתקנד, והוסיף שלא שייך בזה צבורין, שלא כתוס' הנ"ל שהביאו את הדוגמא של קרקע הסמוכה לתהום שהוא מעין צבורין, דן בזה ספר המקנה א-ו), כי הפסוק (דברי הימים ב כא-ג) "ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה" (שממנו לומדים את קניין אגב (קידושין כו.)) מדבר רק על מטלטלין (רשב"א בבא קמא שם).
חליפין - קרקע נקנית בו (גידולי תרומה שער נא ח"ג מוכיח מגמרא ריש בבא מציעא "קני ארעא אגב גלימא"). והרמב"ן (קידושין כח) הביא שיש חולקים על זה, ודחה אותם.
שכירות קרקע נקנית כקנייני קרקע - בכסף שטר וחזקה (בבא קמא עט.), וכן בסיטומתא (ש"ך חו"מ רא-א).
חליפין לשכירות קרקע - חליפין לא מועילים לקנות שכירות ושאלה (תוס' בבא מציעא פ"א דף יא: ד"ה מקומו ). והנתיבות המשפט (קצה-יח) הוסיף שהוא דווקא בקרקע, אך מטלטלין, כיוון שנפחתים הם כמכירה, ונקנים בחליפין. והריב"ה (בטור חו"מ קצה) חילק ששכירות נקנית בחליפין לכו"ע אך בשאלה נחלקו, והב"י תמה מדוע חילק ביניהם. והאחרונים כתבו שבשכירות קרקע מועיל משום שמקבל תמורה תחת החליפין את בעלות הקרקע, אבל בשאלה אינו מקבל כלום ולכן לא מועיל קנין חליפין.
אמירה לגבוה, קרקע נקנית בו להקדש (וכן שאר הדברים שאינם נקנים במסירה), שלשון המשנה "אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט" לאו דווקא (ריטב"א קידושין כז).
מי שפרע (מקללים את מי שחוזר בו מקניין) יש גם בקרקע, כגון במקום שנוהגים לקנות קרקע בשטר, שהדין הוא שאינה נקנית בכסף (קידושין כו.), והוא כן קנה בקניין כסף וחזר בו (דברי גאונים סג-ז).
בית - דינו כקרקע ונקנה בכסף שטר וחזקה. ובטעם לזה יש שלוש דעות (קצוה"ח מה-ג): מדין אגב (מגן אברהם או"ח תרלז-ז), מדין חצר (קצוה"ח שם), או שהבית עצמו נחשב קרקע (ש"ך צה-ח).
גזילה - ע"ע קרקע אינה נגזלת.
באישות[עריכה]
גט שמחובר לקרקע (שכתב גט על מחובר לקרקע) א"א לגרש בו, משום שכתוב "וכתב ונתן" ולא "וכתב וקצץ ונתן" (גיטין כא:). והירושלמי (גיטין ב-ד) והתוספתא (גיטין פרק ב) הוסיפו שיש לכך עוד מקור (בנוסף ל"וכתב ונתן") - "בספר". וכתב על זה הרוגאצ'ובר (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה גט במחובר) שלירושלמי הוא פסול בעצם, אך לבבלי הוא רק מחוסר קציצה, ולכן לבבלי מדאורייתא כשר אם כתבו על עלה של עציץ נקוב.
שטר קידושין שמחובר לקרקע (שכתב שטר על מחובר לקרקע) א"א לקדש בו אשה כשם שא"א לגרש בגט שמחובר לקרקע, משום שהוקשה הוויה ליציאה ("ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר" (דברים כד-ב)) (ר"ן ריש קידושין).
קידושין בקרקע עצמה (מדין שווה כסף) נחלקו בהם הראשונים: לר"ן (ריש קידושין) א"א לקדש בה כשם שא"א לגרש בגט שמחובר לקרקע, שהרי הוקשה הוויה ליציאה ("ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר" (דברים כד-ב)), ולרשב"א (המובא בו) אפשר לקדש, שכל ההיקש נאמר רק על קידושין בשטר ולא על קידושין בכסף.
בספיקות[עריכה]
יש שלוש חזקות ממוניות במטלטלין, ודנו האם הן מועילות גם בקרקעות:
- חזקת מרא קמא - לכו"ע גם בקרקעות.
- מוחזק - נחלקו האם מועיל בקרקעות אך לכו"ע הוא חלש יותר מבמטלטלין.
- חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו - לכו"ע אינה בקרקעות.
ונפרטם כעת:
מוחזק נחלקו הראשונים האם מועיל בקרקעות: יש אומרים שאינו מועיל אלא רק במטלטלין (תוס' בבא מציעא קג. ד"ה פרדיסי, ובבא בתרא לב: ד"ה אמאי, קצוה"ח פב-יג) כי הקרקע לא תפוסה בידו (משנה למלך טוען ונטען טו-ט). ויש אומרים שמועיל גם בקרקעות (רשב"ם בבא בתרא לד: ד"ה הלכתא, תוס' בבא בתרא לא: ד"ה אנן, ריטב"א כתובות כ. ד"ה אמרינן)[1]. וגם לדעות שמועיל, הוא חלש יותר ממוחזק במטלטלין כי הקרקע לא תפוסה בידו (שיעורי ר' אלחנן בבא מציעא לה-ג ד"ה וטעם) ולכן מרא קמא עדיף ממנו (שלא כבמטלטלין), וכדי להוציא מהמרא קמא צריך דווקא חזקת שלוש שנים (בבא בתרא כח. במשנה).
חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו לא נאמרה בקרקעות, אלא הולכים בהם אחר חזקת מרא קמא (רבנו יונה בבא בתרא כח: לעניין אחזוקי בגנבי), משום שלקרקע אפשר ליכנס בקלות והגנב לא מתיירא לעשות זאת (שו"ת מהרי"ט ח"ב חו"מ ז, זכור זאת ליעקב בעניין חזקת מטלטלין וקרקע), ואין בהם ראיה כמטלטלין שלא היו הבעלים שותקים (ריטב"א בבא בתרא כח. ד"ה מניין). ולשיטת הגרנ"ט שכל חזקה זו צריכה גם מוחזק[2], פשוט שלא תועיל החזקה, שהרי בקרקע אין מוחזק (לפחות לא נגד מרא קמא[3]) (שיעורי ר' שמואל בבא בתרא פ"ג א).
בדינים שונים ==בדינים שונים== בדינים שונים אונאה אין בקרקעות (בבא מציעא נו.). בדינים שונים בטעם לזה חידש החינוך (שלז) שכיוון שהקרקע קיימת לעולם דרך הבריות למחול על אונאתה. והמנחת חינוך (שם ג) הביא צד שהוא גזירת הכתוב.
בדין הפטור כתב הרמב"ן (על התורה ויקרא כד-יד) שהוא רק פטור מהשבה, אך עדיין עובר בלאו, והמנחת חינוך (שלז-ג) הסתפק בזה[4].
דבר שאינו ברשותו - קרקע שנגזלה, אם הנגזל יכול להוציאה בדיינים - יכול להקדישה אע"פ שעדיין לא הוציאה ממנו, משום שעדיין נחשבת ברשותו (רמב"ם ערכין ו-כג).
מעילה אין במחובר לקרקע ובעבדים, ואעפ"כ אסור להנות מהם. והסתפק המנחת חינוך האם האיסור להנות מהם הוא דאורייתא או דרבנן (קכז-א [ז] ד"ה ונראה. ובסוף המצווה (ד"ה ולפי) כתב שהאיסור במחובר הוא דרבנן)).
ריבית בקרקע, נחלקו בזה הראשונים: לריטב"א יש בה איסור ריבית (בבא מציעא סא. סוף ד"ה רבינא), אך לתוס' אין בה איסור ריבית, ולומדים זאת מכלל ופרט וכלל: "לא תשיך" (כלל) "כסף אוכל" (פרט) "כל דבר" (כלל) - יצאו קרקעות שאין מטלטלין (בבא מציעא סא. ד"ה אם. וכן נחלקו לגבי פחות משווה פרוטה).
ראה גם[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בערך חזקת מרא קמא#פרטי_הדין (ד"ה בראיה) הבאנו שהאבן האזל תלה בשאלה זו את המחלוקת האם מרא קמא צריך להביא ראיה שישב יום אחד או שהקרקע היתה שלו.
- ↑ ע"ע חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו#פרטי_הדין ד"ה מוחזק.
- ↑ כשאין מרא קמא נחלקו הראשונים האם מוחזק מועיל בקרקע, הובאו בערך מוחזק#פרטי_הדין ד"ה בקרקעות.
- ↑ כמו כן דנו האם יש איסור גזל בגוזל קרקע, ע"ע קרקע אינה נגזלת#האיסור.