רבי אברהם יעקב שפירא

רבי אברהם יעקב שפירא היה האדמו"ר השני מדרוהוביטש ומחלוצי ההתיישבות החסידית בכפר-חסידים.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בסדיגורה בשנת תרמ"ד לאביו האדמו"ר רבי חיים מאיר יחיאל שפירא, מייסד חסידות דרוהוביטש (נכדו של רבי חיים מאיר יחיאל שפירא ממוגלינצא), ולאמו בת שבע בת האדמו"ר רבי יצחק מבוהוש, (אמו של אביו הייתה בת רבי אברהם יעקב מסדיגורא). יחד עם משפחתו עבר לגור בסטרי ואחר כך בדרוהוביטש, שם עזר לאביו לארגן את העזרה לפליטי הפוגרומים מרוסיה, ובאותה תקופה החל אביו לכהן כאדמו"ר. נשא לאשה את אסתר גולדה, בת האדמו"ר רבי נתן דוד רבינוביץ' מפארציווא ונכדת האדמו"ר מביאלה. בשנת תרע"ד נמלט לוינה יחד עם כל משפחתו, שם, יחד עם אדמו"רים נוספים מבית רוז'ין הקים אביו את "חברת ישוב ארץ ישראל" שהתמזגה מאוחר יותר לתוך תנועת המזרחי ופעלה בתוך ההסתדרות הציונית. ר' אברהם יעקב התכונן לעליה לארץ ישראל על ידי לימוד מקצוע מדידת הקרקעות, ברוח אביו האדמו"ר שהטיף ל"בנין הארץ בגופו". בעלותו יחד עם אביו, ניסה תחילה להקים בירושלים בית חרושת לחומרים כימיים, ומשנכשל הנסיון חזר לעסוק במדידת קרקעות. הוא הצטרף לחלוצים החסידים שייסדו את כפר- חסידים (בהם קרובי משפחתו האדמו"רים רבי יחזקאל טאוב מיאבלונה ורבי ישראל אלעזר הופשטיין מקוז'ניץ), ועזר להם בעבודת הקרקע וכן תרם מידיעותיו המקצועיות בתחום מדידת הקרקעות. בשנת תרפ"ד, עם פטירת אביו, נעשה ליורש כסאו ולמרצה שיעור בישיבה שבביתו בירושלים. בהיותו כבן 60, כאשר נפטרה רעיתו, ניסה להתגבר על הצער על ידי התעסקות בציור. הצייר יעקב שטיינהרד ראה את ציוריו הראשונים והתפעל מהם ועודדו להמשיך. מאז התמסר לאמנות הציור וקנה לו שם בציוריו מטבע הארץ ופורטרטים, שהוצגו בכמה תערוכות וזכו להערכות רבות של אנשי המקצוע. עיסוקו זה הקנה לו את השם "האדמו"ר המצייר".

היה בקשרים ידידות עם האדמו"ר רבי יעקב משולם מ מונסטריץ. כשבא לארה"ב לצורך תערוכתו שהתקיימה שם, התארח בביתו.

חיבר את ספרי "נתיבות שלום" הכוללים דברי חסידות על ספרי בראשית ושמות (שני כרכים).

בכ"ד באדר ב' תשכ"ב נדרס ונהרג, ונקבר בהר המנוחות בירושלים. לאחר מיתתו, פנו החסידים לאחיו ר' אביעזי זעליג, אך הוא סרב, ובכך נפסקה שושלת אדמו"רי דרוהוביטש.

בניו הם: המשורר ש. שלום ויצחק שפירא- מנהל בית הספר הריאלי בחיפה.

לקריאה נוספת[עריכה]

• אברהם יעקב שפירא, נתיבות שלום, בתוך: השלום והאחדות, מכון מורשת ישראל , תשע"ד.