רבי יהודה ב"ר מאיר הכהן
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
- ערך זה עוסק ברבי ליאונטין, רבו של רגמ"ה. אם התכוונתם למחבר "ספר הדינים", עיינו בערך רבי יהודה ב"ר מאיר הכהן (השני).
רבי יהודה ב"ר מאיר הכהן הידוע כרבי ליאונטין (או רבי ליאון ולעיתים ריב"ם כ"ץ) היה רב במגנצא בראשית תקופת הראשונים (בסוף המאה העשירית לספירה הנוצרית), רבו של רבנו גרשום מאור הגולה.
על חייו ידועים לנו מעט פרטים. ידוע כי חי ופעל במגנצא[1] אחרי רבי משה ב"ר קלונימוס. שנת לידתו המשוערת על ידי החוקרים היא בסביבות השנים ד'תר"ץ - ד'ת"ש[2]. מעמדו במגנצא היה חשוב ביותר, ותלמידו רבנו גרשום מעיד עליו כי "מופלא בדורו היה ואחרי דבריו לא ישנו". בספר "תשב"ץ" לרבי שמשון ב"ר צדוק נכתב כי היה אב בית דין במגנצא (ספר התשב"ץ תקעה).
מתורתו[עריכה]
מתורתו של רבי ליאונטין לא הגיע לידינו דבר, למעט מספר הלכות שנידונו בכתבי החכמים בדורות שלאחריו:
- התיר להספיד תלמיד חכם בחנוכה (מעשה הגאונים עמ' 44)
- הורה ששמיטת כספים נהוגת גם בזמן הזה (אור זרוע פסקי עבודה זרה קח).
- פסק ש"ריחא מלתא הוא" (שערי דורא לה; אגור א רפח)[3].
- פסק דין שוהבא משמו ב"ספר התשב"ץ" לר' שמשון ב"ר צדוק (סי' תקעה) בו הכריע בין מחלוקת דיינים לגבי תנאי שלא היה תנאי כפול, והכריע שאיננו תקף.
| תקופת חייו של רבי יהודה ב"ר מאיר הכהן על ציר הזמן |
|---|
 |
- ↑ לגבי מואצו נחלקו החוקרים, ראה אברהם גרוסמן, "חכמי אשכנז הראשונים", הוצאת מאגנס י-ם תשמ"א, עמ' 80.
- ↑ גרוסמן, שם עמ' 85, ובהערה 29.
- ↑ אמנם, לפי הגרסה המובאת בשבלי הלקט ב לו נראה פסק זה מיוחס לרבי יהודה ב"ר מאיר הכהן השני, בעל "ספר הדינים".