רבי יצחק מוולוז'ין

הרב יצחק איצקוביץ מוולוז'ין, הנודע בכינוי רבי איצלה וולוז'ינער; (ה'תק"ם - כ"ו באייר ה'תר"ט) היה רב העיירה וראש ישיבת וולוז'ין, ממנהיגי יהדות רוסיה.

תולדות חייו[עריכה]

נולד לר' חיים מוולוז'ין, תלמידו של הגר"א ומייסד ישיבת וולוז'ין, ולשרה, בתו של ר' אריה ליב גינצבורג, המכונה 'ר' לייב כתבן'. בצעירותו למד אצל אביו שהביאו לפחות פעם אחת אל חדרו של הגר"א‏^[1]. באותו מעמד, פנה הגר"א לר' חיים אביו ושאלו למקור דברי חז"ל אודות קריעת ים סוף, ר' איצל'ה שהיה אז כבן עשר ידע מהו המקור מתוך המקראות, והגר"א נענה ואמר: "מובטחני שיהיה לדרשן גדול בישראל"‏^[2].

אביו הועיד אותו להמשיך בהנהגת הישיבה שבה ראה חזות הכול. בשעת הנחת היסודות לישיבת וולוז'ין געה אביו ר' חיים בבכיה ואמר: "איך מויער דא איין מיין איצלען", כלומר, הנני מטביע ביסודות אלו את בני איצל‏^[3]. בהקדמתו לספרו של אביו נפש החיים, מעיד ר' יצחק על צוואת אביו אליו: " רק על דא נצטוויתי מפורש יוצא מפיו יום העלותו השמימה בנוראות דברים, להתחזק בכל כוחי לחזק בית אולפנא דידיה שלא תמוש תורה ח"ו".

לאחר פטירת אביו ר' חיים, בשנת תקפ"א , נפלה הנהגת הישיבה על כתפיו, ובמכתבים שנשלחו אליו כהסכמה לספר נפש החיים, מעתירים עליו גדולי הדור שבחים כמי שראוי לתפקידו. ר' יצחק המשיך את מסורת אביו בישיבה וראה בה תמיד את "בית אולפנא של כבוד מר אבא הגאון וצדיק המפורסם נ"ע" כפי שהדגיש במכתב לנדיבי הישיבה‏^[4]. נראה שכמה מסדרי הישיבה שהפכו חלק מרוחה של וולוז'ין, התקבלו בתקופת הנהגתו, כמו: החלוקה בין תפקיד ראש הישיבה (אב"ד ור"מ) ותפקיד משנה ראש הישיבה; סדר לימוד פרשת השבוע מדי יום, וכן עריכת סדר פסח שהפכו שם דבר בייחוד בתקופת חתנו הנצי"ב.

לצד פעילותו הרוחנית והגדת השיעורים בישיבה היה עליו לדאוג גם לכלכלתה, ולשם כך נשלחו שד"רים כל קצוי תבל אותם צייד באגרות אישיות לנדיבים. בדומה לכל ראשי ישיבת וולוז'ין, טבע ר' יצחק סיומת מיוחדת לצד חתימתו: 'נפש נענה'.

ר' יצחק נפטר בעיר איווניץ הסמוכה לוולוז'ין, בערב שבת כ"ו באייר תר"ט. בגלל כבוד השבת הוא נטמן במקום ולא בקברי אבותיו.

הערות שוליים