רבי ישכר דב רוקח

ערך זה עוסק באדמו"ר החמישי של חסידות בעלזא. אם התכוונתם לאדמו"ר השני שלה, עיינו בערך רבי ישכר דב רוקח (הראשון).

רבי ישכר (יששכר) דב רוקח השני הוא האדמו"ר הנוכחי (החמישי במספר) מבעלזא וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בח' בשבט תש"ח בתל אביב לאביו רבי מרדכי רוקח מבילגוריי, בנו של האדמו"ר השלישי רבי ישכר דב רוקח (הראשון) ואחיו של האדמו"ר הרביעי רבי אהרן רוקח.

כשהיה בן שתיים התייתם מאביו, והתגורר עם עמו בסמיכות לדודו, שפרש עליו את חסותו (בסיוע כמה חסידים נוספים). בחודשי הקיץ היה מתגורר בירושלים, שם למד בת"ת של סאטמר. כשהיה כבן תשע, נפטר דודו בלא ילדים, והוא נועד להמשיכו לכשיגדל. הוא החל ללמוד בישיבת בעלזא בירושלים, שם למד אצל ר' שמעון יחזקאל יעקובוביץ מודוקרט, ר' אברהם יהושע פדר והרב משה וייס (לימים, ראש הכוללים של בעלזא). בחסידות בעלזא ומחוצה לה זכה לכבוד גדול בשל היותו הרבי המיועד, והיו שכינוהו "הינוקא מבעלזא".

באדר תשכ"ה נשא את בתו של רבי משה יהושע הגר, בנו של האדמו"ר מוויז'ניץ רבי חיים מאיר הגר (ה"אמרי חיים") ולימים האדמו"ר בעצמו, ועבר להתגורר בסמיכות לחותנו בקרית ויז'ניץ בבני ברק.

לאחר כשנה, בי"ב בתמוז תשכ"ו הוכתר רשמית כאדמו"ר והחל בפועל להנהיג את החסידות, לאחר כתשע שנים (מאז פטירת דודו) בהן לא היה לחסידות אדמו"ר. מאז ועד היום, מכהן ר' ישכר דב כאדמו"ר. בתקופתו נבנה מרכז חסידות בעלזא בשכונת קרית בעלזא, הכולל ביהמ"ד גדול, חדרי תפילה ("שטיבלאך"), אולם "טישים", משרדים, חדרי אירוח ועוד. האדמו"ר מתגורר בסמיכות לביהמ"ד. מתוקף תפקידו, חבר ר' ישכר דב במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

הנהגתו והנהגותיו[עריכה]

במהלך תקופת הקורונה התנגד נחרצות לסגירת בתי כנסיות וכן להפסקת אירועים והפך לאחת הדמויות הבולטות בהתנגדותו להוראות משרד הבריאות בקשר לריחוק החברתי. כחלק מגישה זו, אף השתתף בעצמו באירועים המוניים כגון מנייני תפילה גדולים וכן בחתונת נכדו בהשתתפות אלפי חסידים באולם סגור. בבעלזא הסבירו שהרבי סבור כי הנזק הרוחני והנפשי שנגרם לחסידים בעקבות ההגבלות חמור יותר מהסכנה לבריאותם ואף נצפה כמי שלא נזהר בעצמו מריחוק חברתי‏^[1]. זמן קצר לאחר השתתפותו בחתונה, חלה הרב בקורונה וקיבל טיפול רפואי בביתו‏^[2].

הערות שוליים