רבי מנחם בן סרוק

רבי מנחם בן סרוק היה מגדולי הדקדקנים ופייטן חשוב בספרד בימי הביניים.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בטורטסה שבספרד הנוצרית בשנת ד'תר"פ לערך. היה מבני "חצרו" של נשיא יהודי קורודבה רבי חסדאי אבן שפרוט. הוא שימש כמזכירו ומשרתו. אמנם, בסוף ימיו הודח ממשרתו אצל ר' חסדאי מסיבות לא ברורות, ומאז חי חיי מסכנות ועוני.

תקופת חייו של רבי מנחם בן סרוק על ציר הזמן

חיבורו[עריכה]

רבי חסדאי הטיל עליו משימה- לחבר מילון למקרא. בשנת ד'תשט"ו חיבר את המילון וקראו "מחברת" משום שהוא מחבר פסוק אחד למשנהו על מנת למצוא את ביאורי המילים. ספר זה היווה את "המפעל הספרותי" הראשון של יהדות ספרד. יצירתו נחשבה לאחת מאבני היסוד בדקדוק העברי, במיוחד בארצות הנוצריות (צרפת, אשכנז, פרובנס, איטליה וספרד הנוצרית), שכן היה החיבור היחיד בדקדוק שנכתב בעברית ולא בערבית, שלא היתה מדוברת בארצות אלו. בין החכמים הגדולים שהשתמשו במחברתו נמנים רש"י, רשב"ם ורבנו תם. כמו כן, גם בארצות האיסלאם תפסה מחברת זו חשיבות מרובה, וחלקים ממנה נמצאו בגניזה בקהיר.

שיטתו והפולמוס עם בן לברט[עריכה]

הוא התנגד להשוואת לשון התנ"ך לארמית ולשפות נוספות כדרך לפירוש המילים, כפי שהיה מקובל בזמנו. שיטתו בענין השורשים היתה כי אות השורש היא האות החוזרת בכל אחת מנטיות השורש, כאשר ישנם שורשים בני אות אחת (למשל הפועל "נטה" מורכב מאות שורש אחת- ט), שתי אתויות (למשל הפעלים "צר", "צורר", "צירים" וכן הלאה מורכבים מורכבים מהשורש "צר"), שלוש אתויות, ארבע אותיות וחמש אותיות.

על מחברתו יצא בביקורת דונש בן לברט, וכן על התנגדותו להשוואת העברית ללשונות זרות (שהרי דונש השתמש בשירתו ב"משקל היתדות" אותו שאל מהשפה הערבית). אמנם, אף דונש הסכים עימו ביטת השורשים. כמו כן, דונש חלק עליו בביאור מילים מסוימות.

לאחר פטירתם המשיכה המחלוקת בין תלמידיהם, ועל כך נכתבו "ספר ההכרעות" לרבנו תם ו"ספר הגלוי" לרבי יוסף קמחי.

בין תלמידיו נמנה רבי יהודה אבן חיוג'- "ראש המדקדקים" ואבי שיטת השורשים המקובלת כיום.