רבי מנחם מנדל קרוכמל
|
|
רבי מנחם מנדל קרוכמל היה פוסק חשוב בפולין ובצ'כיה, בעל שו"ת צמח צדק.
תולדות חייו[עריכה]
נולד בסביבות שנת ש"ס בקראקא לאביו ר' אברהם קרוכמל, מנכבדי העיר ומיוחסיה. למד בישיבתו של רבי יואל סירקיש (הב"ח), לצד רבי דוד סג"ל (בעל טורי זהב), רבי גרשון אשכנזי (בעל עבודת הגרשוני) ועוד. שימש את הב"ח, ולמד ממנו דרכי פסיקה והוראה. עם שראה בו את רבו המובהרק, לא נרתע מלחלוק עליו[1]. לאחר תקופה, התמנה לדיין בקראקא, ולעיתים נשלח כנציג העיר לישיבות ועד ארבע ארצות[2]. שמו הלך והתפרסם, והוא החל להשיב תשובות לרחבי אירופה. בשנת ת"ב התמנה לכהן כרבה של קרמזיר, ולאחר כמה שנים נבחר לרבה לש פרוסטיץ. בשנת ת"י נבחר לכהן כרבה של העיר הגדולה ניקלשבורג וכל מדינת מעהרין (מורביה). פעל רבות לחיזוק ענייני הדת במדינה, ותקנות רבות רשומות על שמו. הוא התכתב עם גדולי דורו, בהם רבי יום טוב ליפמן הלר (צמח צדק יד), רבי יהושע מקראקא (שו"ת פני יהושע א יו"ד טו), רבי משה לימא מקור, רבי העשיל מקראקא (צמח צדק קז) ועוד רבים. רבה של פראג רבי דוד אופנהיים הגדירו: "המאור הגדול אשר רבים הלכו לאורו". הוא הכריע בשאלות ציבוריות מורכבות במיוחד, בהן התרת עגונות מפרעות ת"ח ות"ט. בכל המקומות שבהם כיהן כרב ניהל ישיבה גדולה, בה למדו תלמידים מופלגים שרבים מהם התמנו לכהן כרבנים ודיינים בקהילות השונות.
נפטר בב' בשבט תכ"א ונקבר בניקלשבורג.
| תקופת חייו של רבי מנחם מנדל קרוכמל על ציר הזמן |
|---|
 |
ספריו[עריכה]
- צמח צדק- שו"ת
- פי צדיק- דרשות על התורה
- זמר לכבוד התורה
כתבים נוספים, בהם "פירוש על עשרה מאמרות וקצת פירוש המילות על הזוהר וחידושי הלכות ופסקים" (לשון בנו בהקדמתו לשו"ת צמח צדק) נשרפו בשריפה הגדולה בשנת תק"ט.
משפחתו[עריכה]
- בנו ר' אריה יהודה לייב כיהן כרב בטרביטש ומילא מקום אביו בינקלשבטרג. הוציא לאור את שו,ת צמח צדק בתוספות קונטרס אחרון משלו.
- חתנו ר' גרשון אשכנזי, בעל עבודת הגרשוני- ממלא מקום חמיו בניקלשבורג.
- חתנו ר' דוד איסרל- רב בגודונש, ברודא וטרביטש.
- חתנו ר' אהרן יעקב ב"ר יחזקאל מ"מ חמיו וגיסיו ברבנות ניקלשבורג.
- נכדו ר' מנחם מנדל איסרל- בעל שו"ת "צמח צדקה".
- ↑ כפי שכתב (צמח צדק קיז): "והייתי נושא ונותן לפניו כתלמדי לפני הרב, ושאלתיו... הנה אם שאין אני כדאי לחלוק עליו כי אינני אלא צעיר שבתלמידי תלמידיו והמעט תבונה שיש בי אינו אלא ממנו, בצלו ישבתו ומימיו שתיתי, ולא חסרתי אפילו כטיפה מן הים, עם כל זה, כיוון דכד שמענא מפומיה מלתא דא לא ציתנא ליה (=כאשר שמעתי מפיו דבר זה לא שמעתי לו), ולא היית מוכרע ממנו".
- ↑ ראה צמח צדק טו.