ריחא מילתא
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
ריחא מילתא - בעברית: "ריח הוא דבר".
הפכה של קביעה זו הוא "ריחא לאו מילתא". כלומר, ריח אינו נחשב לדבר עצמו, ואינו אוסר.
ריחו של איסור שנצלה בחלל התנור על שיפוד, עם היתר שנצלו איתו על גבי שיפוד, בתוך תנור סגור, רב סובר שריחא מילתא, כלומר שהריח של האיסור שנבלע בהיתר אוסרו, כדין טעם כעיקר, ואילו לוי סובר שהריח אינו נחשב לכלום, ואינו אוסר את ההיתר.
רש"י ובה"ג פסקו כלוי שריחא לאו מילתא.
רבינו תם פסק כרב, דריחא מילתא ואוסר.
מקור הדין[עריכה]
- פסחים עו ב - אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש - אסור. מאי טעמא? - מפטמי מהדדי. ולוי אמר אפילו בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבילה שמן מותר. מאי טעמא? - ריחא בעלמא הוא, וריחא לאו מילתא הוא.
ועוד שם, תני רב כהנא בריה דרב חיננא סבא: פת שאפאה עם הצלי בתנור, אסור לאכלה בכותח.
ההיא ביניתא דאיטויא בהדי בישרא, אסרה רבא מפרזיקיא למיכלה בכותחא
- - ההיא בת תיהא עכו"ם בדישראל שפיר דמי, ישראל בדעכו"ם אביי אמר אסור, רבא אמר מותר.
פרטים נוספים[עריכה]
- שני סירים, באחד איסור ובשני היתר, שמתבשלים יחד בתוך תנור אחד, אפילו אינם מכוסים, ואפילו התנור צר, לכולי עלמא אין ריחו של האיסור אוסר, שאין ריח המתבשל נחשב כל כך לאסור (יורה דעה קח
- הרא"ש כתב שדווקא בתנורים של זמן הגמרא שהיו צרים וקטנים ומכוסים, בזה אמר רב דריחא מילתא (והרא"ש פסק בזה כרב לאסור), אבל בתנורים שלנו שהם גדולים ופיהם פתוח, אין לאסור (יורה דעה קח.
- הנאה מריח של איסור הנאה, כתב ארחות חיים "זה הכלל, כל מידי דלא הוי לריחא - ריחא לאו מילתא היא, אבל דבר שעומד להריח כגון ורד והדס, אסור להנות מהריח" (יורה דעה קח